.

3 חודשים הוא איתי.

הפסקתי לכתוב כי קושי קל התחיל להציף את החיים.

המלחמה הארורה הזו, שואבת הרבה פעמים את החיות ממני. חשק מיני- מה זה בכלל?!

הראש כל הזמן בלחץ. מה יהיה. והוא רק הצטרף לפני 3 וחצי חודשים למסע הלחץ בארצנו היפה, וכמובן שזה התחיל להשפיע גם עליו. אז קצת השתנה המאזן והוא לקח שליטה על חיינו. אני מניחה שחיכיתי שיהיה מישהו שיאחוז את המושכות שאוכל רגע קל להתפרק.

זה לקח לי זמן להתחבר שוב לצד הזה בתוכי.

והוא פה, מרים, עוזר, תומך ככן זוג ושותף מלא לחיים.

אני מקבלת הכל ומתחזקת דרכו

ונותנת לו כל פעם טיפה יותר גם את הצורך שלו וגם לי הצורך להתעצם 😄 אני כל כך אוהבת שזה נבנה על בסיס יציב עם אמון מלא.

וסופשבוע האחרון סוף סוף שוחרר פקק בראש שלי

וזה היה הכי מיוחד שלנו.

לא היה כאב, לא טוסיק אדום. היה אותו מזיין אותי עם הפה שלו, אותי מזיינת אותו ברכות, פראות והמון תנוחות. בשלב מסויים, הסטרפאון ירד ובזמן שהוא מזיין את עצמו התיישבתי עליו להרגיש את מלוא הזין שלו (ככה הוא הכי מורגש- הקטן הזה) ואז התפוצצות.

הרבה תנועות ידיים היו שם, עפות לכל עבר, מלטפות וצובטות.. שחרור הכי מיוחד שהיה לנו עד כה.

פשוט אבל מלא מלא מלא רגש.

מאחלת לנו ימים של שקט במדינה שלנו

כי הלחץ הזה גומר, בלא ,קטע טוב. בכלל.