משהו מבפנים בוער
אני כותב כדי לשחרר
אבל זה לא עובר
המחלה הזו היא לא
בשבילי או בשבילו, בוא
המילים נתקעות לי בגרון
אני לא מצליח לישון
כמו כדור או טיפה על הלשון
השעון מתקתק, אני מתחמק
ואז מתאפק עד שאני מתפרק
לגורמים - מכור לסמים
וגם אם זה רק לפעמים
אני מתבלבל, מתפתל, זוחל -
מתי הכאב יפסיק להשתולל?
מחסל עוד מנה מהתחנה
ויוצא מהתמונה בלי הזמנה
כמו שיחה ממתינה מעצמי השני
זה חולני, אובדני - אני עצבני
לא לתמיד אבל גם לא זמני
פחדן, שקרן, בן זונה נרקומן
מאבד את החמצן
מכאן.. לאן?