כמה עלוב זה נראה לי פתאום
לדמיין סקס ולהיות לבד
זו לא בדידות זה רק ריק, אוויר, פרגמנטים של האנרגיה הזאת מסביבי
מולקולות של כלום
סתם רוטטות
.
אני בוכה לתוך עצמי וצוחקת החוצה
מרגישה את הנשימה שלך על הצוואר שלי
אולי אכפת לך?
אבל אין כאן אפילו שבב ממך
לא היית פה מעולם
.
כמה פתטית אני לחשוב שמישהו יאהב את הגוף הזה
כל אחד מהווירדוז שפונים אליי פה לא יספקו אותי וגם לא אתה סיפקת
הבכאילו חום הזה,
בכאילו אכפתיות, בכאילו פתיחות, מילים על מילים
שלא אומרות שום דבר
.
בכלל אהבת לזיין אותי?
מישהו בכלל אהב לזיין אותי?
תכלס, לא הייתי מזיינת את עצמי.
אין בי כלום חוץ ממשהו רגעי
כי אף אחד לא יכול לאהוב אותי באמת
האמת, זה כואב הרבה יותר מכל השפלה או מכה
הידיעה שאין אף אחד
אף אחד בעולם הזה
שלא יגעל ממני ומהגוף שלי
אפשר לומר שמנחמת אותי.
מאפשרת לי להעניש את עצמי יותר טוב.
ובתיעוב הפנימי הזה
שם אתה מסתתר
סוטר לי עם כל הצדדים המעליבים
אתה שמח לאיד
אני שמחה בשמחתך
ומה יש לי לרצות עוד.
זה או זה, או למות כבר,
שניהם טובים באותה מידה.
