מי זה מסביבי?
הצפצוף הזה נשמע לי לרגע כמו תחילתה של אזעקה.
כשאני מהאנשים שעומדים ומסתכלים אל השמיים
סופרים שניות בין הברק לרעם
מתזמנים את קרבת הגשם.
מכשפה אנליטית.
ניצודה,
אני גוף מים,
רגליי קבורות באדמה אדומה,
נושפת ונושפת
אבל זה לא מונע ממני להישרף.
---
להגיד שאני לא מתגעגעת לעיניים הירוקות שלך זה שקר
להגיד שאני לא חושבת כל יום על החיוך הממזרי שלך זה שקר
אתה בכלא, אמיתי, אני מרגישה את זה.
אתה לומד תורה ומאמין באלוהים כי לא נשאר לך אף אחד להאמין בו.
אתה מלפף את רצועות העור בכל בוקר חזק חזק אל הגוף המקועקע שלך ולא חושב עליי אפילו לרגע.
אני יודעת - כי הם אומרים לי בלי מילים
כי כל עוד הם פונים אליי ומבקשים שאבוא אליהם אני יודעת שאתה לא תוכל.
---
כשאתה אומר לי שזה עשה לך טוב לראות אותי (למרות שאני מרוחקת מתמיד מכל אינטרקציה אנושית) אתה רוצה מעבר או שסתם יספיק לך שנשב וננגן ואולי אפילו לא נדבר בכלל סתם מידי פעם נצחק כי יצא לנו קאנטרי אמיתי?
אני באמת חושבת עלייך דברים טובים,
(אפילו שהאשימו אותי שאני בכלל איתך כי אני מעוניינת באחיך, למרות שעשית לי בלאגן בבטן מלא פעמים, ואני לך בחזרה, בהתרסה, ולמרות שפגעתי בך מלא אבל אתה לא הצלחת לפגוע בי)
כי מידי פעם אנחנו מייללים אל הירח באותו התזמון,
וגם זאבים בודדים זוכרים את הערך של הלהקה.
---
אני רוצה שתיקח את כל ההודעות שנכתבו במיוחד עבור צרכי הנפש
ותמחק אותם על פי משקל
לא יודעת אם זה נכון, אבל הסיפור רק חוזר שוב
שלחתי לך מסר
אולי זה יעזור
אולי זה יעבור.
אני טבעונית, אבל תודה על המחשבה