שוטטתי כאן ונתקלתי בקישור, שזה הגילטי פלז'ר שלי, לראות מה אנשים משתפים מתוך הרצון שלהם להיראות כאן,
גיפים ותמונות ולינקים לאתרי פורנו, (בבקשה תמשיכו עם זה זה כל כך מושלם)
ונכנסתי ללופ וכמובן שגמרתי על הספה עם הטלפון ביד אחת ואני לוחשת לעצמי פאק זה כזה מטומטם כשהסרטון ממשיך להתנגן ברוב טיפשותו ואני כבר בנפילת מתח של אחרי
אבל גם טוב, כאילו זה ממש בסדר שגם דבר כזה יגרום לי לגמור. ומפתיע זה לא.
ואיכשהו הגעתי עם הרכבת מחשבות למקום הזה שהתחיל את הכל, patient zero של המערכת יחסים שלי עם מיניות ופורנו והמבט שלי על זה שהוא כל כך טכני (ברמת הפרופס, המשכיות, זוויות צילום ותאורה)
כמה התפתחו אצלי שטויות, אבל כאלה שיוצרות פורנוגרפיה מוצלחת. כי אני תלמידה משקיענית שלומדת מהר.
לפעמים נראה לי שהיו תקופות בחיים שלי שהיה קשה להתעלם מכמה אני עוברת כמו אחת שתופיע לך פתאום בזמן שאתה מחפש סרטון טוב לגמור איתו, ואף פעם לא הפריע לי שזורקים לי הערות מיניות או בדיחות לא במקום, גם אם זה בסיטואציות ממש אבל ממש לא הגיוניות (כמו קבלת פנים לחתונה או מפגש מחזור של לוחמי מלחמת יום כיפור)
ולהפך, השארתי למי שמולי תמיד מקום לחשוב שיש מצב שהוא יכול לזיין אותי פה עכשיו ושאני אהנה מזה.
ובלי קשר, היו זמנים בחיים שלי שמרוב צורך באישור גם עשיתי הצגות ממש טובות שגרמו לפנים והחזה שלי לזהור מרוב יחס וזרע.
ואז הגיע הטיול הגדול שלי, כמה חודשים שהרשיתי לעצמי להתפרק מול דם מדמי, עשינו הכל ביחד,
ממש, ממש הכל. עד כמה שחיבור יכול לנתק.
כשחזרתי ופגשתי אותו, הייתה נקודת המפנה שהבנתי שאת כל הטוב הזה אני רוצה לשמור למי שבאמת יכול להעריך אותו.
בכל אופן אני אעבוד על הניסוח קצת (בכל זאת היו שם הרבה סמים) ואכתוב על זה באיזה יום.
בינתיים יש לי מחקר לעשות על ויברטורים בשלט רחוק (פתוחה להמלצות)
