חוזרת אחורה בזמן
עוטף עזה,
הרגליים שלי מסביבך,
100 מטר מהגדר,
הרואה יורה יכול להתביית עלינו בכל רגע כחשודים
אבל מה אנחנו עושים כבר -
סתם שני אנשים מאוהבים מזדיינים.
אם למות מאש כוחותינו, אז רק ככה
כשאתה בתוכי מסתכל עליי עם המבט הכי מתוק ומתמוגג שלך ואומר לי שאתה אוהב אותי
כשאתה מנשק לי את הפטמות ומשמיע קולות שאני כל כך אוהבת
כשה''מממ'' של ההודעות שלך הופך למציאות
כשאנחנו גומרים ביחד כי אתה עושה את ההכנה ממש טוב ומבין איך להפעיל את כל המתגים הנכונים
כשאתה מניח ראש על החזה שלי ואני מלטפת את האוזניים שלך
איש עבודה חזק עם ידיים גדולות וחולצת פלנל פתוחה
בלי שיער, זקן ארוך,
שובב בטירוף
מלא אהבה
חום גוף 200 מעלות
ספטמבר תמיד היה ויהיה חודש שמבלגן לי את הראש.
כמו אז, אתה מדליק לי אש בתוך הגוף ואז ברגע אחד של הגזמה אתה מטביע אותי בעמוקים.
אנחנו מרחק שנות אור מהגדר ההיא, ועדיין הוא מצליח לדייק ולהחזיר אותי לאותה התחושה שהרגשתי למקום ואליו לפני שהוא הפך להיות מה שהוא היום.
הלוואי והוא היה יכול לא להסתבך ככה בשיחים של הלב שלי בכל פעם.