גבולות

הקשר ביננו היה חזק.

כימיה אדירה מהרגע הראשון שהחלפנו אותיות

שהלך והתעצם עד שהחלפנו מבטים.

הכל הרגיש כמו תסריט שנכתב מראש.

לאחר זמן מה החלטנו לצרף. אבל רצינו שיהיה מיוחד ושונה. מכיוון ששנינו דתלשים, החלטתי לנסות לצרף דתיה.

לקח הרבה זמן למצוא מישהי בראש שלנו, ההיצע דל מאוד, החשדנות  גבוהה ולכן את רוב התקשורת הראשונית עשתה הקטנה.

כשנפגשנו בבית קפה לראשונה

היא ביקשה ממנה לנסות לתאר איך היא יכולה לאבד עצמה ולשים את כל יהבה בכפות ידי.

עניתי ראשון.

גם את נשלטת!

את מוכנה לעשות הכל.

לאבד מזמנך וממונך, למנוע מעצמך אוכל.

וכל זאת על מנת לגרום לאל סיפוק.

את תשלחי לו לחישות כל בוקר בכדי לקבל חיוך וירטואלי.

וכל פעם שאת הולכת בדרך שהוא הציב לך חייך נעשים שלווים ובטוחים יותר.

הייתה דממה.

לאחר דקה חיוך קטן.

לאחר שעה, 

היא הייתה הדתייה הראשונה שלי.

שלנו.