חזרתי לכלוב אחרי חודשים שלא הייתי פה
והכאב שבלראות אותה פה עדיין נושם. לרגעים נעים ולרגעים כואב.
יש בזה איזו תחושה כפולה של כאב וגעגוע בלראות אותה שוב בתוך הכלוב אחרי כל כך הרבה זמן שלא דיברנו למעט הודעות קטנות של בקשות עזרה מצדי. שלפעמים הרגישו לי לא נכונות. ומצד שני, יש איזה רצון לא לחזור לפה כדי לא להיתקל בה שוב
יש גם את החיפוש המתמיד הזה, לחפש משהו חדש ומדוייק. אהבה, זוגיות, ואינטימיות. אולי אני סקפטי ופנטזיונר שזה מקום שאפשר למצוא בו דבר שכזה.
ככה זה מרגיש, באיזושהי כנות פשוטה.

