אנסה לפרט כמה שיותר
אין יום שחשבתי האם לשלוח לך הודעה או לא.
איך אסביר למה נעלמתי?
היום היה לי יום קשה והחלטתי לשלוח לך
מקסימום לא תענה או לא תקבל את ההתנצלות שלי
גם ככה היה לי יום רע אז מקסימום הוספתי עוד נקודה של קושי
שלחתי... ושמחתי מאוד לקבל תשובה (זה רק מראה כמה צדקתי שהאדון הוא אדם טוב)
קבענו להפגש וקיבלתי רגלים קרות
אבל אני בתקופה בחיים שלי שמנסה לעשות הרבה שינויים(לפעמים קשה לי לפעמים אין לי יכולת להתמודד אבל מנסה בכל זאת) אז אמרתי שחייבת להיות אמיצה לבוא למפגש
בכל זאת זה הבית של האדון ולא מקום פומבי/נטרלי
הגעתי לבניין
עליתי במעלית והדופק שלי היה בשמיים
מה יהיה?
איך יהיה?
האם תהיה אנושי?
האם הייתי צריכה לעדכן חברה איפה אני?
פתחת לי את הדלת ונלחצתי
ציפיתי לחיבוק אבל קיבלתי אדון עם פרצוף רציני (מאוד חששתי חייבת לציין)
אבל הצלחתי לשחרר ולהפסיק לחשוש
ואז האדון אומר לי להתפשט... נהיה לי מסך שחור... אין מצב שאני מתפשטת באור
זה מעבר ליכולת שלי
אבל אז האדון הבין את המבוכה שלי ואת הקושי
קצת פה וקצת שם התחיל הזום
זה היה לי מגניב ומדליק להיות מתחת לשולחן
גם נתן לי זמן להרגעה
ומשם היה לי כיף מאוד
עדיין היו קטעים מביכים שלא הצלחתי לעמוד בהם כמו שצריך (כמו על השולחן😊) אבל ניסיתי
כאשר מצצתי לאדון כשהייתי ברצפה הבנת שקרה לי משהו וישר הכל נעצר לבדוק שאני בסדר...wwooww מה שזה עשה לי
להבין שיש אדון אנושי מולי (מה קרה לי באותו רגע לא אשתף כרגע...אם הצלחת להבין סבבה ואם לא סורי עדיין זה מביך אותי מאוד לפתוח את זה)
הרבה פעמים עבר לי בראש האם בכלל אני מצליחה לספק אותך? האם בכלל נעים לך?
האם בכלל עמדתי בציפיות?
את זה רק האדון יוכל לענות לי
אז נשאר לי רק להגיד לך תודה !!!
היב לי כיף
היה לי שונה
