אופטימי

כל המילים השמחות
פרצו שוב כהורה סוערת
טיפסנו עם כל הרוחות
אל פסגת החרמון הזוהרת
עם שחר הלילה נבלע
טובע העמק באור
דמשק באופק נבלעת
גלבוע נושק לתבור

לו היית לידי
לו את כאן לו את כאן
הייתי נושאך על כפיים
מעל ערפילים, ערפילים וענן
לקטוף כוכבים בשמיים

אילו היית כאן איתי
הייתי נותן לך מזכרת
את כל האורות, חמדתי
מהבניאס ועד הכנרת
הייתי מגיש לך מלכות
טובלת בים של זהב
משלג הייתי תופר לך
שמלה לבנה כשנהב

לו היית לידי....

היינו גולשים במדרון
היינו שטים עם הרוח
שטים בחדוות תמהון
ונושקים זה לזו לקינוח
אך את לא נמצאת לצידי
ורק המקלע בידי
נשבעתי אבנה לך ארמון
ארמון במלכות החרמון

לו היית לידי...


והמון המון תודה למפונקת שמילה חמה שלה הביאני עד הלום חי ומחוייך...
אחלה שבוע לכולם!!!

ללמוד!
צריך ללמוד!
מה שהיה - אולי יחזור - אבל סיכויים קלושים.
מה שקורה - צריך להיות הכי כיף ומועיל שאפשר.
מה שיהיה - אלוהים גדול (אללה הוא אכבר) - צריך לוודא שיהיה הכי נכון והכי טוב.

ולא לבכות - כל עכבה לטובה.

ו... שוב לך:

בוקר - לחי יבשה
שמש - כמו ביצה קשה
רוח - למה את צריכה
למה - למה את בוכה?

כשאת בוכה את לא יפה
את לא יפה
די לך, הו די לך
ילדה.

לילה - הנה הוא כבר בא
די לך - אין לך שום סיבה
שקט - לחם עם ריבה
למה - למה את בוכה?

כשאת בוכה את לא יפה
את לא יפה
די לך, הו די לך
ילדה.


מת עלייך!!!!

יוצא לדרך...
לשבוע אופטימי עם תקוות, התחלות וסיומות...
שיהיה לכולם חגים שמחים!!!!

ו... לך:

עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.

חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...

את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.

פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.

ומצחך העטור זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.

ובנימה אופטימית זו - נשתמע...