אלוהים ישמור אני לא מפסיק לחשוב עליה
לא משנה כמה רעה היא הייתה, גם הרסנית היא הייתה, היא הרסה לי את הבריאות, אבל היא לא יוצאת לי מהראש, הסקס היה מדהים, אבל גם בימים הטובים, לא היה שכיח, היא מזדיינת בלי הכרה, עושה סמים ומה לא, אני יושב, ורק בוכה על פירוק הבית, למה ?
התעללו בי רגשית, ופיזית…. כן כן אני גבר
הייתי נשוי לבחורה חולה, והייתי בעל מסור
עשיתמ בשבילה הכל, הכנתי לה תמיד את הסלט שהיא אוהבת, סחטתי לה מיצים, ספגתי עלבונות, ומכות במהלכי התקפי זעם שלה, ולמרות שאף פעם לא התנצלה, תמיד הייתי שם בשבילה.
גם אחרי ששלחה שוטרים, שגבה עם אחרים, שיקרה אינסוף שקרים, סחטה כל שבב של כבוד, כסף, ורגשות.
הלב שלי שבוי שלה, אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה, גם כשמזיין בחורות אחרות, לא מסוגל להפסיק לכעוס למה ? למה דווקא לי
למה לי אף אחד לא עזר, למה אני היחיד שיודע שיש לה מחלת נפש, למה ?
"היום זה לא אותו דבר
הצבע השתנה
זו כבר לא אותה אישה
בניית לבן שהזדקן עושה לי הרגשה שלא תחזור
אני כבר לא מרגיש גיבור
למה ? למה זה צריך להיות ככה ?"
