Blue Moon
Lonely Girlתפשיט אותי
וקח אותי לאור
תלחש לי ותתאר לי כל מה שאתה הולך לעשות
שאני הילדה הכי יפה שיכולת לבקש
תנשק את כולי
השברים השריטות הצלקות
היפה המכוער הנקי המלוכלך
ואז תכאיב לי
כמעט עד הסוף
ולפני שאשבר
בלי לדבר
תאסוף אותי
ותאהב בי הכל
תנשק שוב הכל
תחבק חזק
עד שהרע יעלם
עד שיהיה שקט
עד שארדם
No one
But me
Could tell this
Life walked on uncharted trails
Leading the way that sometimes
Takes nowhere
Seeking nothing
Finding somethings
Longing for silence
Meeting the truth
Loved and attached
Feel the ruthless change crawling
Running away
And all over again
I'm Alone in the dark
Growing from pain
Finding my strength
To move on
This time with no fight
I'll have to find my way out to the light
ילד
שנהנה מהדברים הקטנים
אוהב להיות שמח
אוהב
לבד אבל גם יחד
חכם וגם עדין
מוזיקה ושקט
מסתיר קנאה קטנה
ומתחפש
לגבר
אבא
שחזק הוא יודע מה נכון
ששם את עצמו לפני הכל
שיספק מה שצריך
וידרוש מה שמגיע
שתלטן וגם פחדן
מכור לריגושים
עם רעב שלא נגמר
משחית
משפיל
מרביץ
הורס
מלכלך
מאשים
וגומר
והולך
וגומר
ומניח לבנה
ראשונה
בחומה של ילדה
שרק ביקשה ריפוי
הכל היה בדוי
אצלך בראש
ואין שום דמות
רק רמאות
שלך על עצמך
וכשהכל ברור
הוא סתם עוד בחור
אדם חלש
שיצא מגדרו כדי שתשימי עליו
ואהבה זו לא היתה
אבל גם לא בדיחה
ולא משחק
כי את הדרך המרחק
ממך - אלייך, שברחת
לעולם צריך לחזור.
שיעור כואב והכרחי
ילדות צריכות חומות
כיוון ללבנים?
הפחד
הוא רגע
זה רגע לפני
בין לילה ליום
הפחד הוא שער
תום של ילדה
תום של תקופה
מכאב הנטישה
תגדלי אין ברירה
וזו עת לשתיקה, לחום למגע.
במקום הנכון
הבריא
הלב שלך נרפא
ושקט נמצא
יש הרבה דברים בתוכי
שאי אפשר לראות
שלעולם לא תדע
יש לי סודות
זכרונות
הריסות ושברים
שאני לא בכוונה מסתירה
פשוט קרה שם הרבה וקורה כל הזמן
ולנסות להסביר זה פשוט מיותר
כי מה שעברתי ומה שאני
בסוף מתרכז לכדי רגע קטן
שאין בו מילים
ואין מסיכות
אם תהיה אמיץ תצליח לראות
את הסדקים שהודבקו בזהב
את זה שעזב למרות שאהב
את הביחד וכמה לבד
ואת הילדה שחיכתה רק לך
דרכה תגלה את עצמך
געגוע ופחד
געגוע שיתוק
געגוע פירוק
געגוע כאב.
וכל עוד הוא פועם
אז אפשר לתקן
ויש עוד סיכוי
שתהיי שוב קרובה
כי כל פעימה
היא געגוע לעצמך
געגוע של אהבה
לא לשמוע
ולחיות בשלום עם עצמי
ולסלוח
גם בכוח
אם לא לי אז למי
הגשר שלי
הוא צר
צר מאוד
מימין ומשמאל יש תהום
יש שקט חשוך
וחושך מקפיא
ולא מבחירה
רוב הזמן אני שם
תלויה לבדי בלי רצפה או תקרה
רק אני ופיסת המתכת הקרה
נאחזת בכל כוחי
מנסה להתקדם
והגוף לא מגיב לא זז
רק לשרוד לא ליפול אל מותי
ובעצם מה הטעם
לחיות בין לבין
רק מדי פעם