Blue Moon

תפשיט אותי

וקח אותי לאור

תלחש לי ותתאר לי כל מה שאתה הולך לעשות

שאני הילדה הכי יפה שיכולת לבקש

תנשק את כולי

השברים השריטות הצלקות

היפה המכוער הנקי המלוכלך

ואז תכאיב לי

כמעט עד הסוף

ולפני שאשבר

בלי לדבר

תאסוף אותי

ותאהב בי הכל

תנשק שוב הכל

תחבק חזק

עד שהרע יעלם

עד שיהיה שקט

עד שארדם

No one

But me

Could tell this

Life walked on uncharted trails

Leading the way that sometimes

Takes nowhere

Seeking nothing

Finding somethings

Longing for silence

Meeting the truth

Loved and attached

Feel the ruthless change crawling

Running away

And all over again

I'm Alone in the dark

Growing from pain

Finding my strength

To move on

This time with no fight

 I'll have to find my way out to the light

ילד

שנהנה מהדברים הקטנים

אוהב להיות שמח

אוהב

לבד אבל גם יחד

חכם וגם עדין

מוזיקה ושקט

מסתיר קנאה קטנה

ומתחפש

לגבר

אבא

שחזק הוא יודע מה נכון

ששם את עצמו לפני הכל

שיספק מה שצריך

וידרוש מה שמגיע

שתלטן וגם פחדן

מכור לריגושים

עם רעב שלא נגמר

משחית

משפיל

מרביץ

הורס

מלכלך

מאשים

וגומר

והולך

וגומר

ומניח לבנה

ראשונה

בחומה של ילדה

שרק ביקשה ריפוי

הכל היה בדוי

אצלך בראש

ואין שום דמות

רק רמאות

שלך על עצמך

וכשהכל ברור

הוא סתם עוד בחור

אדם חלש

שיצא מגדרו כדי שתשימי עליו

ואהבה זו לא היתה

אבל גם לא בדיחה

ולא משחק

כי את הדרך המרחק

ממך - אלייך, שברחת

לעולם צריך לחזור.

שיעור כואב והכרחי

ילדות צריכות חומות

כיוון ללבנים?

הפחד 

הוא רגע

זה רגע לפני

בין לילה ליום

הפחד הוא שער

תום של ילדה

תום של תקופה

מכאב הנטישה

תגדלי אין ברירה

וזו עת לשתיקה, לחום למגע.

במקום הנכון

הבריא

הלב שלך נרפא

ושקט נמצא

יש הרבה דברים בתוכי

שאי אפשר לראות

שלעולם לא תדע

יש לי סודות

זכרונות

הריסות ושברים

שאני לא בכוונה מסתירה

פשוט קרה שם הרבה וקורה כל הזמן

ולנסות להסביר זה פשוט מיותר

כי מה שעברתי ומה שאני

בסוף מתרכז לכדי רגע קטן 

שאין בו מילים

ואין מסיכות

אם תהיה אמיץ תצליח לראות

את הסדקים שהודבקו בזהב

את זה שעזב למרות שאהב

את הביחד וכמה לבד

ואת הילדה שחיכתה רק לך

דרכה תגלה את עצמך

געגוע ופחד

געגוע שיתוק

געגוע פירוק

געגוע כאב.

וכל עוד הוא פועם

אז אפשר לתקן

ויש עוד סיכוי 

שתהיי שוב קרובה

כי כל פעימה 

היא געגוע לעצמך

געגוע של אהבה

לא לשמוע

ולחיות בשלום עם עצמי

ולסלוח

גם בכוח

אם לא לי אז למי

הגשר שלי

הוא צר

צר מאוד

מימין ומשמאל יש תהום

יש שקט חשוך

וחושך מקפיא

ולא מבחירה

רוב הזמן אני שם

תלויה לבדי בלי רצפה או תקרה

רק אני ופיסת המתכת הקרה

נאחזת בכל כוחי

מנסה להתקדם

והגוף לא מגיב לא זז 

רק לשרוד לא ליפול אל מותי

ובעצם מה הטעם

לחיות בין לבין

רק מדי פעם