מחשבות

אין לי כוח.באמת.

אין לי כוח לחפש.לדייק.לעבור תהליך.

בא לי לעשות קפיצה.

כל דבר לוקח נצח.או לפחות ככה זה מרגיש.

ופתאום הגדול עולה לכיתה א'.ורשימת ציוד,

וחולצות בית ספר.

ואני? מרגישה כאילו לפני רגע בכלל סיימתי תיכון.

ואיכשהו הנפש שלי בת 90.

מה כבר ביקשתי? 

למה זה כזה מסובך? ודפוק?

למה אני פגועה כל כך?

אין לי כוח להכיר אנשים חדשים.

לא בא לי.

איכשהו המשפט הזה עובד

רק עם מתיקות של גיל שנתיים.

אבל לא בא לי.

לא בא לי.

לא בא לי.

ואני עדיין ממשיכה.

כמו אוגר על גלגל.

הימים עוברים לאט והשנים רצות.

אני חייבת לנקות את המחשבות.

אלוהים.אני רוצה כאב.כאב פיזי חזק.

אני רוצה להיות כלבה ולא לחשוב על כלום

חוץ מעל הפקודה הבאה.

אני רוצה לצרוח כמה שהכל לא הוגן.

אני רוצה לבכות.לשחרר.לכעוס.

אלוהים,בא לי להיות אחוזת זעם בלתי מרוסן.

בא לי לא להתאפק,לשבור,להרוס,לנפץ.

והכי הייתי רוצה, פשוט להישבר.

להתפורר.להתרסק.

ולאט לאט לבנות את עצמי מחדש.

בנתיים בקושי יש לי כוח לערימת כלים בכיור.

עייפה.מותשת.מוחזקת בקושי.

אפשר כבר לאבד שליטה בבקשה?!