מחשבות

המוח שלי מתפוצץ.

ויתרתי על אפשרות שנקרתה לי כי פחדתי.

כי אני פוחדת.פחדנית.

כי אני רוצה כל כך ומפחדת לקחת.

מפחדת להרוס.אז עשיתי מה שאני הכי טובה בו.

ויתרתי.כי ככה קל יותר.

כי בהרגשה שלי חסרה לי עוד מכה אחת.

עוד קש אחד.

ואני לא אוכל יותר.

ומצד שני זה בדיוק הרעיון.

וההזדמנות הייתה כל כך טובה.

אז הפחד בהתאם.ולא מגיע לי.ולא כדאי.

והגלגל לא נגמר.

אני מכינה בצק.עוגיות מגולגלות.

יש משהו במגולגלות.בתנועות.

בהבנה שעם מספיק נוטלה גם אם הן לא מושלמות,הן טעימות.

אני לשה ומרדדת.מנסה לנמק לעצמי חסרונות מול יתרונות.

אבל הפחד מלאכזב.מלטעות.מלחוות משהו טוב.

אמרתי תודה אבל לא תודה.

מקווה שאם תהיה לי פעם הבאה,עוד הזדמנות,

שיהיה לי קצת יותר אומץ.

לפחות בנתיים יצאו אחלה עוגיות.