לפני 3 שנים. יום שבת, 9 בספטמבר 2023 בשעה 12:39
מרגישה עצובה.ריקה.חסרת תכלית במובן מסוים.
בסוף הכל מתנקז למשהו אחד.
וזה תמיד שם.זה תמיד קיים.
זה לא יילך לשום מקום.זה יישאר.נחרט עמוק בתוכי.
כל כך עמוק שאני לא מצליחה לשחרר.להשתחרר.
כל כך הרבה הבטחות.כל כך הרבה מילים יפות.
וחיבוקים.ובסוף ,זה לא משנה.
אם אין אני לי ,מי לי?
וכשאני לעצמי,מה אני?
חור.חור שחור.
במובן הכי פשוט של המילה.
חוץ מעצם היותי אימא.
לפעמים אני שונאת שאני כזאת נשלטת.
אני שונאת שגיליתי את הכלוב.
אני שונאת שגיליתי את עצמי.
אני שונאת שההדחקה הפסיקה לעבוד.
וכל מה שנשאר זה האמת המרירה של החיים שלי,
והעצב הגדול שהיא מביאה איתה.