מחשבות

אני רוצה לדבר על מה שקרה לי היום בבוקר,

אבל אנחנו בדיוק חזרנו מהפגישה.

אני מכינה קפה.לי ולה.

"תנשמי רגע.אני יודעת שזה קשה".

אני מחזיקה את הכוס,שואבת נחמה מהחום בידיים,

מהידיעה שאת הכוס הזאת אני אשתה מהתחלה ועד הסוף.

"אני צריכה שתגידי לי איפה הלב שלך.

תמר,את לא מפסיקה להתנתק." 

המוח שלי חוזר כל הזמן לטרמפ של הבוקר,

לאיך אני אומרת לו שהוא צריך לעזוב.

לאיך אני מסבירה לילדים.חרא על החיים שלי.

"תמר.תפסיקי.

תגידי לי מה את חושבת.

מה את מרגישה.

זה היה נורא אינטנסיבי.וראיתי אותך נלחמת עליו.

אז אני שואלת אותך,

איך את מרגישה?" 

אני רוצה לצעוק.

אלוהים,אני רוצה לבכות.

אני רוצה כאב והשפלה.וחוסר אונים.

"מה את מרגישה?"

אשמה.אני מרגישה אשמה.