אני מסיימת איתך שיחת טלפון,בדיסקונט אפשר לפתוח חשבון בנק אונליין.כן,בטוח יש דיסקונט בפרדס חנה.אין לי מושג אבל כוסאמק.מנתקת אחרי שאני מוודאת שהצלחת.יש לי פגישה בבית ספר של הגדול.עם היועצת והפסיכולוגית.מתי נהייתי אמא שהולכת לפגישות בבית ספר?! השומר לא נותן לי להיכנס כי היה כבר צלצול ואני צריכה לחכות.אני מסבירה לו שאני לא תלמידה.הוא לא מאמין לי.אלוהים.אני מחייכת.אומרת תודה על המחמאה וכוסאומו על החצ'קונים של לפני מחזור. אני אמא.לילד בכיתה א.יש לי פגישה.הוא מתקשר לוודא ואני נכנסת.אני מספרת את הסיפור שלנו.כל השנה האחרונה המטורפת.מסבירה מה אני חושבת שהוא צריך,מה חסר לו,מה אני נותנת עכשיו ואיזה טיפול רגשי הוא עושה,ושאני משתדלת.באמת משתדלת.ואז הן מרסקות אותי.
"הוא אמר בכיתה שאבא שלו לא יחזור לעולם."
וזהו.אני שבורה.
אין לי שליטה על אבא שלו.אין לי.אני מנסה כל מה שאני יכולה אבל אין לי.
"את צריכה להשיג וודאות לילדים שלך".
ואני מתרסקת.כי הוא לא יבחר בהם.וזה ישבור אותם.
וזה ,מרסק אותי.