אהבתי את החורף עד שהבאתי ילדים לעולם. הגשם תמיד יירד בין 7-8 ובין 15-16.תמיד.הגשם הראשון תמיד יבוא בהפתעה.אתמול,המזגן דלק על קור. לכל אחד מהם יש שריד אחד בקושי מהחורף של שנה שעברה שעוד עולה עליהם.הקטנות זה עוד שטויות.שני הגדולים זה לקנות הכל חדש.לפחות נעליים קניתי בזמן. אבל כמו שהטאזמנית אמרה לי שהוצאתי אותה מהגן,לא קניתי לה מגפי גשם.עדיין.אני מוצאת את עצמי מדלגת בין השלוליות עם חולצה קצרה ונעליים לא מתאימות.
הראש שלי חושב .כל הזמן.מחשב.אין לי שקט. הן רוצות לשיר שירים של גשם בדרך.ואנחנו שרות.טיף טף טוף גשם גשם בוא לשטוף.כשטיף מטפטף הטיפות הן קטנטנות וכשטף מטפטף הטיפות הן שמנמנות וכשטוף מטפטף אז אין גבול,כי יורד עלינו מבול.הן שמחות וצוחקות.ולרגע הדאגות מתחלפות בנחת כזאת.הגשם נעים על העורף והפנים.ואני נזכרת למה אהבתי את החורף.
יש מרק על האש לארוחת ערב.הראש חושב על חמישי בערב.הרבה פעמים ראשונות היו לי שם.יותר ממה שחשבתי.למרות שציפיתי.הבנות לגבי עצמי שאני עוד מעכלת.הבנות לגביהם.זוג זה מסובך.זוג כמוהם,שהתקשורת עוברת במבט,לפעמים הרגשתי שהם משתמשים במילים רק כדי שאני אהיה חלק. שאם לא הייתי,לא היו נדרשות להן מילים.זוג כמוהם זה מסובך הרבה יותר.אני מתייחסת אליהם כמו יחידה אחת.לפעמים אני מופתעת שהוא מבקש שאני אעביר לה הודעה.כאילו מבחינתי היא קיבלה ברגע שהוא קיבל.
שכבתי על המזרן ,היא ישבה לי על הפנים והוא חדר אליה מאחור,ולרגעים הלשון שלי נגעה גם בו.הכל היה מעורבב.הוא חדר כל כך חזק שגם אני זזתי איתם. היו שם רגעים שילוו אותי להרבה זמן.ותחושות שאני מקווה לא לשכוח.
אומרים שכשענן מתגשם,הוא מגשים.יורד ממנו גשם. ביום חמישי,הרגשתי שאני מתגשמת.שעשיתי מה שנועדתי לעשות.תודה לכם.