הוא התקשר שאני אגדיל לו את החבילות גלישה בפלאפון.כי אני משלמת.
כשהוא בא הביתה,הוא רצה לקחת את המסך טלויזיה.
אני בראש תוהה לעצמי אם אני עושה מכירת חצר אם מישהו יקנה את מה שאפשר למכור מהבית שלנו.
בגדי חורף ומגפיים.
איכשהו הכל תמיד מתנקז למשהו אחד.
הגדול בורח מבית הספר.
הזיהום של הטאזמנית מתפשט.
הקטנה עם חום של שיניים-אוזניים.
ומהגן של העפיפון התקשרו להגיד שבורח לה כבר כמה ימים רצוף.
אני רוצה לצרוח שבורח לה גם בלילות.
להגיד לגדול שגם אני לפעמים רוצה לברוח.
במקום זה אמבולנס למיון ילדים.סידור לילדים.אין אפילו טעם לעדכן אותו.
אני דוחפת נובימול לקטנה מנשקת ומנחמת.ושונאת את הגמילה ממטרנה שנכפתה עלינו בחסות הריקול שעשו למוצר.
אני מחפשת אויר לנשימה.הכל חונק.
אני יושבת איתה במיון,מרגיעה מלטפת.היא מכניסה את היד למקום הבטוח שלה.ואני נושמת.נרגעת ביחד איתה.
יהיה בסדר.אנחנו נהיה בסדר.אנחנו בסדר.