מעכלת
שבוע 42+4.ביקורת במיון יולדות.
אין לו כוח.מרגע שעוברים את התאריך צריך כל 3 ימים ללכת לביקורת.דילגנו על זה והלכנו כל חמישה ימים.בערך.הוא מתעצבן שהיא לא יוצאת.הוא מתעצבן שהיא בכלל נכנסה מלכתחילה.הוא עצבני נקודה.
אנחנו מגיעים.פתיחה 3.אין חדרי לידה.אין חדרים במחלקה.אני חותמת על סירוב אשפוז.אני אעביר את הצירים בבית.אין לו סבלנות.
השעה 19:00 אני אומרת לו שזהו.אני מרגישה אותה ובגלל שאני צריכה אנטיביוטיקה לפני הלידה לוריד כדאי שנלך מעכשיו.אני מעדכנת את אמא שלו.היא מבקשת שאני אקלח ואסרק את הגדולה כי היא מסתבכת עם התלתלים.ושאם אני יכולה רק להרדים את הקטנה ואז.בין ציר לציר אני מתפקדת.היא נרדמה.היא מקולחת ומסורקת.הגדול לא דורש שום דבר מיוחד.הוא כבר רגיל.
21:00 הגענו למיון יולדות.פתיחה 6.הוא עייף.מבקש חדר.מקבלים חדר.אני מבקשת ממנו שיבקש כדור פיזיו.הוא כבר התיישב.אין לו כוח.המיילדת נכנסת.אני מבקשת ממנה.סיימתי את האנטיביוטיקה.אני מקבלת את הכדור ונכנסת למקלחת.הוא נרדם על הספה.
23:30 אני קוראת לו.אני מרגישה את הראש בחוץ.שעבוא לעזור לי לעלות על המיטה.הוא מתלונן אבל קם לעזור לי.אני אומרת לו שאלא אם כן בא לו ליילד אותי בעצמו שירוץ החוצה לקרוא למיילדת.
23:45 נולדת.תינוקת מהממת.הכי יפה שלנו.שתי עיניים כחולות כמו אבא שלי.שתי גומות כמו אבא שלך. וכתם לידה בצורת לב על הגב שהוא כולו שלך.
00:00 הוא נסע הביתה.אני עדיין בהתאוששות.עוד לא במחלקה.את עליי,יונקת כמו אלופה.החבל טבור עוד מחבר בינינו.הרחם מתכווצת חזרה בצירים בעקבות ההנקה.והלב מתרחב אלייך.