יש עניין עם מילים.עם משמעויות.עם מה אני זוכרת מה נחרט לי בראש.בגוף.בלב.בנפש.ולא יוצא משם.
אני אוהבת שמות.אני צריכה לדעת איך קוראים למי שמולי.גם אם זה הקופאית בסופר.או הנהג משלוחים.או מישהו ששולח לי הודעות באחת בלילה או שש בבוקר. אני צריכה שם.לא אכפת לי אם זה אמיתי או מזוייף. אני זוכרת שמות.יותר מפרצופים.השמות של הילדים שלי משמעותיים עבורי.מצחיק שאף פעם לא אהבתי את השם שלך.מאוד מהר קראתי לך בשם חיבה.גם היום.אני לא מצליחה לקרוא לך בשם שלך.רק בשם חיבה.
יש בלוגים שלמים שאני זוכרת.והודעות שלמות.משפטים ופסקאות מספרים.איו לי זיכרון צילומי.זה פשוט מה שבאמת נכנס לי לראש,לא יוצא משם.
אני זוכרת מה לבשתי לדייט הראשון שלנו.ואיך התבאסתי ששניה לפני נשפכה עליי שקית שלמה של קמח.וכולי הרחתי כמו חמאה.בגלל הבריוש לסדנה שהייתה באותו יום.אני זוכרת שהגעתי מתנצלת ופשוט חייכת.היית כל כך שמח לראות אותי.
אני זוכרת את כל הדברים שאפיתי ובישלתי לכבודך. הייתי אז רגע מלנסות לעסוק בזה כפרנסה ולא רק תחביב.היום אני בעיקר אופה עוגות יומולדת ומכינה שניצלים.
היה לנו יום נישואים.שאלת אותי למה לא הבאתי לך כלום וצחקתי.אתה מסכים לפגוש את הילדים סופסוף. אני בחרדות ובמתח כי הם כבר יודעים.ואם תתחרט אני נשבעת שאני נוסעת עד פרדס חנה להוציא עליך עצבים.אני לא מצליחה לנשום.רק מקווה שיעבור בשלום.להם.ולך.שזאת תהיה התחלה.ולא חותמת על הסוף.אני מקווה שאני אצליח לשחרר את כל המילים שלך שחרוטות עליי.אני מקווה שאני אצליח לשחרר אותך.אני לא רוצה להמשיך לאהוב אותך.