אחותך התקשרה. הוא מת.נפטר בהתקף לב.במיטה.לבד.אשתו הייתה עם הבת שלהם.הילדים כבר עזבו את הקן.והוא נפטר.לבד.הבנאדם שהיה תמיד סביבו אנשים.וויסקי משובח.חוש הומור בריטי מצויין.הוא מת.אני צריכה לספר לך.אתה לא עונה לאף אחד.
אני מתקשרת.אתה עונה.יש לך הרבה מה להגיד על אתמול.ועל זה שאתה לא בטוח רוצה שוב.ושבבקשה שאני לא אבקש ממך מזונות.וזה בעצם הכל תלוי בטוב לב שלי.ושאני אזכור לך חסד נעורים.ואני שותקת.נותנת לך להוציא.לשפוך.קולטת כמה אתה מנותק.אתה שואל אותי אם הילדים בכו אתמול אחרי שהלכת.אני אומרת שלא.שגרת הערב המשיכה כמו כל ערב.ואתה נפגע ונעלב.ואני שותקת.כי אני צריכה לספר לך שהוא מת.
ואחרי שאתה מסיים,אני שואלת אם אתה בטוב,אם הכל בסדר.ומספרת לך.ואתה לא מבין.ואני עונה שגם אני.ואני אעדכן על הלוויה.ונבוא לאסוף אותך.
אתה לא רוצה לבוא.ועד העוטף עכשיו.והנסיעה. ואם הוא מת אז מה זה משנה.והניתוק הזה שלך. אני רוצה לנער אותך כל כך חזק.אבל אתה לא נוכח.לא באמת. "לא אמרת לי כלום על הקוביות בבטן ". הן לא מעניינות אותי.הן אף פעם לא עניינו.אתה אף פעם לא באמת הבנת.