ניסיתי לאונן השבוע ושבוע שעבר. ניסיתי לראות מה הכי הרבה זמן שאני מצליחה למשוך לפני שאני מפסיקה. ואז גיליתי כמה קשה לי להירטב מפורנו.הכל מרגיש מזוייף בטירוף (כן,אני יודעת כמה מטומטם זה נשמע) וכלום לא נראה הארד קור מספיק.אולי אני גם לא יודעת בדיוק מה לחפש.ואז,אני קוראת הודעות ישנות שלו.תיאורים של מה הוא היה עושה לי.איך בדיוק הוא היה ממקם אותי.כמה נמוך אני יכולה להגיע ושם זה עובד.אני נרטבת.אני עוצמת עיניים.מתחילה עם האצבע.לאט.במעגלים.ואני מפסיקה.הכל רטוב ממש.אני לא מסוגלת יותר.נסיון אחר,אני מחליטה לחפש בלוגים שאני מתחברת לתיאורים או לג'יפים שבהם.נרטבת קצת,עוצמת עיניים והפעם עם הצעצוע,משהו נלחץ לי בטעות וזה חזק מדי ואני לא מסוגלת.מוצאת את עצמי אחרי כמה שניות מכבה.נושמת רגע.מנסה שוב.משחקת עם הכפתורים.לא מצליחה מעבר לכמה שניות.בערב אחר אני מנסה להחדיר לעצמי אצבעות.זה מרגיש יותר מדי טוב יותר מדי מהר ואני שוב עוצרת.לא מצליחה להמשיך.מוצאת את עצמי מוציאה קולות כאילו אני נאבקת בעצמי.מתחננת לעצמי.אני לא יודעת למה נהיה לי כזה חשוב לגמור פתאום.כאילו זה מסמל את שיא הדפיקויות שלי.אני לא מצליחה לשחרר.אני רוצה לשים את הזנב אבל אז המוד הוא בכלל לא אוננות.הוא רצון פשוט ללקק ולנבוח לרדוף אחרי כדור... אני רוצה ללמוד איך לשחרר.אני רוצה לשחרר. לתת למישהו אחר חלק.אפילו קטן.ואני לא מסוגלת. יצאתי ביום שישי האחרון ונתתי למישהו לשלם עליי.ווידאתי קודם שזה כסף קטן בשבילו ונתתי לו לקנות לי שתיה. חבר אחר שילם עליי כניסות ושתיה ואמרתי לעצמי שאני משחררת.אני אתן לזה לקרות.הגיע מוצאי שבת ,הרגשתי חסרת שליטה על החיים הרגילים שלי ופתאום לא הייתי מסוגלת לשאת את המחשבה שהוא שילם עליי והחזרתי לו הכל.אם הייתי יודעת איך ליצור קשר עם ההוא סביר להניח שהייתי מחזירה לו את ה30 ש''ח על הדרינק שלו גם.אני לא יודעת איך.ואני כבר לא מצליחה להחזיק הכל.משהו ייפול בקרוב.וזה שובר אותי.
לפני שנתיים. יום שלישי, 27 בפברואר 2024 בשעה 7:19