היה לי כיף הערב.נהניתי ממש.אני מחנה את הרכב בחניה ונכנסת הביתה.והוא ריק.הילדים אצלה.
אני שולחת הודעות ומחייכת לפלאפון.יש לי הרבה מה לעשות אבל לא בא לי לעשות כלום.
"תבלי לך במיטה..." הרבה זמן לא ניסיתי לאונן. אני מתפשטת.הדלת של הבית נעולה,אני רוצה לנסות לבד. לא רוצה פורנו לא רוצה לקרוא.לבד.אני רטובה מכל הערב שהיה וזה נחמד.אני מתחילה לרגע עם האצבעות ומחליטה להוציא את הצעצוע מהמגירה.אני מתחילה עדין,הראש שלי מריץ סיטואציות והגוף שלי מגיב. הקולות שיוצאים ממני,אני נושכת את השפה התחתונה,אני מרגישה את הפנים שלי מתעוותות,את הדריכות הזאת בגוף,כמו מתח כזה,ואני זורקת את הצעצוע ומתנשמת.הדמעות יורדות.התסכול כל כך גדול.
שמה על עצמי כותונת לילה כזאת והולכת לחדר של הילדים מתוך הרגל והם לא שם.הלבד נוחת עליי.זה לא כמו לנסוע לסופש או ללילה.פה זה הבית שלהם הם אמורים להיות פה.ואני יודעת שהם קרובים.ובטוחים.וטוב להם.ומחר בבוקר אני אתגעגע לשקט הזה אבל עכשיו,בנקודה הזאת,קשה לי. אני מסתכלת על הערימת כביסה,מקללת בלב והולכת לישון.תכף כבר צריכה להתעורר.
אני לא מבינה איך עושים את זה.איך משחררים ככה.איך נותנים לגוף להשתלט על הכל.איך נשים וגברים גומרים בכזו קלות.ולמה זה כזה קשה לי. אני כל כך רוצה לשחרר שליטה,באמת.עד הסוף.לסמוך עד הסוף.מישהו אמר לי "את כל כך לא סומכת שאת תהיי עם מישהו חמישים שנה ורק אז את תאמיני לו שהוא רוצה אותך." אני לא רוצה להיות ככה.אבל אני לא יודעת אחרת.ואני לא מצליחה לשחרר.ואני רוצה לגמור.אני רוצה לחוות את זה.לדעת את זה.להרגיש את זה.
סופש הבא יומולדת (: מחכה ממש.גדלתי בשנה.מי היה מאמין.
זאת הייתה יכולה להיות אחלה מתנת יום הולדת לעצמי.