הוא התקשר אליי,אמר שהוא מרגיש אשם.שהכל בגללו. היה לי בוקר קשה ופשוט אמרתי לו שהוא צודק. הכל באמת בגללו.הואמאמר שהוא לא יכול להיות אבא טוב. אמרתי לו שלפעמים אני גם אמא מחורבנת.וגם לי אין כוח.וגם לי קשה.וכולם סוחבים משהו בחיים האלה. וגם אני הייתי רוצה הפסקה.ורגע לנשום.ואז.ואז הוא אומר לי - בואי נמסור אותם. בהתחלה צחקתי.חשבתי שהוא צוחק. והוא ממשיך- תמרי,בואי נמסור אותם. כאילו הם פאקינג גורי חתולים.פשוט ניתקתי את הטלפון.
"אז גם שאת רוצה למסור את האשמה,את לא מצליחה. זה כמו עם אבא שלך והרופא שיניים. אין לך מי שייקח. ואת פשוט נשארת איתה."
"את יודעת, בפסיכולוגיה,אשמה ובושה באות בשביל לאותת לנו מה לעשות אחרת פעם הבאה.ממה להימנע.מה לשנות. את חושבת שהיית בוחרת אחרת, נגיד בקשר הזה עכשיו,שאת מרגישה אשמה שהיא לא שלך,היית בוחרת אחרת?"
אני מספרת לה על השיחה שלנו.
"מה את רוצה לעשות?"
אני רוצה ללכת למסיבה בסוף החודש.