הכיסאות מסביב לשולחן אצלי בבית,הן מהמשרד פה ליד,ששיפצו וקנו כיסאות חדשים לשולחן ישיבות.אז לקחתי את כל השש הישנות מליד הפח. יש שני כיסאות שהנחתי עליהן תבנית רותחת אז הריפוד נשרף והספוג הצהוב שמתחת חשוף. השולחן עצמו הוא יד חמישית, אני חושבת,אולי יותר,השולחן קפה בסלון הוא מסבתא רבא של הגרוש.מעץ מלא.אני מאוד אוהבת אותו. הוא מכוסה בשאריות לקים , צבעים וכמה כתמים שאני אפילו לא בטוחה ממה הם נוצרו.יש לי חלום לשייף אותו ולצבוע מחדש וכל פעם שהוא מתלכלך שוב,אני מבינה שעוד לא הגיע הזמן.את המיטות של הילדים קיבלנו מאחותו.את המיטה הגדולה בחדר שינה,הוא בנה אחרי 8 שנות נישואים שישנו על מזרון על הרצפה.כולל הריונות ולידות.תפרים.הכל.ישנו עליה ביחד פחות מחצי שנה,אבל המיטה עצמה נהדרת ויפייפיה,שילוב של ברזל ועץ.הוא באמת מאוד מוכשר.והוא בנה ויצא אותה תוך יומיים.הכתמים על הקירות והדלתות מספרים שחיים כאן ארבעה ילדים שובבים.ואמא אחת עייפה שבוחרת את המלחמות שלה.אני אוהבת את הבית שלנו.אוהבת את המרפסת.אוהבת איך שהחדר של הילדים מצליח להכיל ארבעה מיטות ועדיין יש מקום לשחק.אוהבת את זה שהבית קל לשטיפה עם חצי מהכנרת כמו שאני אוהבת.בחיים לא הצלחתי לשטוף את הבית רק עם סמרטוט,בלי לשפוך דלי שלם על הרצפה.ואולי שניים.אני אוהבת שכל התבלינים גלויים על מדף עץ ליד הכיריים,נגישים בזמן הבישול.אני אוהבת את הסימן על הקיר בכניסה ממתי ש"הוכחתי" שהעגלול יכול להיכנס בדלת של הבית. תמיד אמרת שאתה רוצה לבוא אליי הביתה. הייתי צוחקת ואומרת שעם הפדנטיות שלך,ברגע שתבוא זה ייגמר בינינו.אני שמחה שלא יצא לך לבוא.גם כי זה אומר שאני צדקתי (; ואתה לא באמת היית מוכן לעשות את הנסיעה הזאת.וגם כי אין פה זכרונות ממך.לא ישבת על הספה בסלון,לא היית בחדר שלי,לא במיטה.לא נכנסת לחדר של הילדים ובדקת איך אני מקפלת את הכביסה בארונות.ואיך הכלים מסודרים אחרי שאני שוטפת כלים. יש כמה חלקים אצלי שלא ראית.שלא נגעת בהם.שנשארו לגמרי שלי.ואני שומרת עליהם.זאת חומה שלא הולכת ליפול.אולי בעיקר כי היא דורשת מאמץ מהצד השני, אבל גם כי זאת אני,בצורה חשופה הרבה יותר.פה,אני מניחה את התיק,את הציפיות,החזיה יורדת כשאני נכנסת,פה, אני נושמת. זה הבית שלי. זה החיים שלי.פה,אני מניחה את הראש בסוף כל יום.לבד.
לפני שנתיים. יום שבת, 14 בדצמבר 2024 בשעה 4:24