כשאת חושבת שהבנת כבר הכל
ושום דבר לא יפתיע אותך יותר
ואז,אז את מגלה כמה את לא יודעת כלום.
הקושי לא נגמר אף פעם
הוא פשוט מתחלף
או נערם אחד על השני
כמו כיסאות בסוף מופע עלוב במיוחד
החיים לא הוגנים.
ואף אחד לא עוזר לך לקום.
את תלמדי לקום לבד.
לפעמים יהיה לך יותר קל לספוג מאשר לתקוף חזרה.
אם מישהו מצלק אותך עם סכין כל כך חדה שאת לא מרגישה את החתך ואת קולטת רק שאת רואה צלקת, תברחי.
אל תסתירי את הצלקות רק כי אהבת את מי שהחזיק בסכין.
אל תלמדי לעשות הכל לבד.
אל תתרגלי ללבד שלך.
תמיד יכול להיות גרוע יותר.
אל תבטחי באושר.הוא רגעי לחלוטין.
גם הפחד. גם החרדות.
הכל עובר. הטוב ,הרע והמכוער.
תהני ממה שטוב, תספגי את הטוב עד הסוף,
תיזכרי בו כשיגיע הגל,
תקחי נשימה עמוקה
ותני למים לכסות אותך.
הגל ימשיך הלאה,
את תשרדי.
את תהיי חזקה יותר ממה שחשבת.
ואיכשהו,עדיין תישארי רגישה.
תמיד יהיה לך אותך.
ואותם.
ארבעה לבבות שגורמים ללב שלך
לשרוד ולהתגבר על הכל.
ארבעה לבבות ששווים את הכל.
את תאהבי.
את תתאהבי.
ויאהבו אותך חזרה.
וזה לא יספיק. ולא יחזיק.
אבל זה יהיה שווה את זה.
ובחרת נכון.
עשית מה שהיית צריכה לעשות.
ויהיה בסדר.
יהיה בסדר.