Pretty Devil

נסחפת בים,

ים של אחריות, משימות, החלטות,

מנסה לשחות,

להחזיק את הראש מעל המים.

נסחפת לחוף,

חוף לא צפוי, לא היה נראה באופק,

חוף חם, מרגיע,

 משחרר.

לא צריכה לחשוב בחוף,

צריכה רק לבטוח ולשחרר,

לתת לים לזרום ליד,

לתת לחוף להכיל,

לאפשר לי להיות אני.

לגלות עוד חלק ממני,

חלק שלא הכרתי, 

לתת לו לקלף את הקליפות, 

להיחשף. 

תהליך מאתגר להיחשף,

תהליך מהיר, לא צפוי,

והחוף רק ממשיך לאתגר,

אבל האתגרים נותנים לי מקום,

לשחרר מעצמי, 

מפתחת ציפייה להמשך,

מה עוד אגלה על עצמי,

בתוך המקום הבטוח הזה.

אבל בנתיים טוב לי,

להשתייך בחוף. 

טוב לי,

רגועה,

מצפה. 

המוח עייף,

הוא צריך לחשוב על הכל,

צריך לזכור כל דבר,

חדש, ישן או עתיק,

צריך להגיע לכל תרחיש,

למצוא כל אפשרות,

כל בעיה,

איפה הפתרון.

5 רכבות שנוסעות במקביל,

כולן עוברות באותה תחנה,

כולן קוראות לרדת.

שלט אזהרה שרק מסמן,

עומס יתר.

שנאה זו מילה ורגש שאני משתדלת לא להשתמש בהם, לא אוהבת אותם. 

אבל היום אני די כועסת על העולם, כל רגע משהו נוסף מכעיס אותי.

מה שגורם- שמאד בא לי לשנוא את כולם כרגע.

זה בטח יעבור תכף. 

אבל כרגע די נמאס לי מכולם.

"תקשיב לי טוב אתה עוד תתגעגע...
שומע
גם אם תנסה חזק לא תשכח"

הרבה חיתוכי קשר לאחרונה, כאן ולא כאן. 

לפעמים תוהה אם משהו בי נדפק או שזה צירוף מקרים לא מוצלח.

בחיוב, אין לי יותר מדי זמן לחשוב על זה.

לפעמים אין לי כח לאנשים כבר.

לפעמים מתלבטת אם עדיף להיות כפית גדולה או כפית קטנה. 

להיות תמיד בשליטה ולהנות מזה, או לנסות לשחרר. 

לכל צד היתרונות שלו,

אבל החסרונות קשים ומשפיעים יותר. 

בשביל כוס הקפה בכלל מעדיפה כפית קטנה,

או בלי כפית כלל. 

ממתינה לתורי עם המחט, 

התחמקתי חודשים רבים,

הזנחתי והתעלמתי מהצורך במחט,

למזלי יש אנשים שמספיק אכפת להם,

שדוחפים שאדאג גם לעצמי לפעמים.

אולי גם צריכה קצת שמישהו יחזיק לי את היד,

בעיקר כשהמחט מחפשת איך להיכנס ונכנסת,

שואבת כל מה שהיא צריכה.

או יום ארוך שכזה- ראשון.

מרגיש תמיד כאילו הזמן לא מתקדם, 

אבל תמיד אחריו רוב הימים רצים.

תחושה מוזרה באוויר,

אולי מזג האויר? 

אולי העובדה שהסופ''ש היה שקט באופן חריג? האם שקט זה רע? האם היה שקט מדי?

תהיות של קפה של צהריים לפני דיון אחרון להיום.

כנות-

המסקנה היא שתמיד מעדיפה כנות בפנים, גם אם כואב לרגע, או לזמן מסויים, גם אם הרצון הוא להלחם בזה. 

מעדיפה כנות על פני היעלמות או שקר. 

באיזו שעה לגיטמי לצאת הביתה? 

עייפה מהשבוע הזה,

אולי גם עייפה קצת בנפש ולא רק בגוף.

היום נמרח מדי

והמוטיבציה יורדת.

תמו האנרגיות, או האמון?

אולי שניהם ביחד, אולי לחוד, 

אולי אין קשר בין שניהם או שיש,

אבל זה בכלל לא משנה בסוף.

אולי סתם מחשבות של חמישי אחרי שבוע ארוך.

She, queen of the kings
Running so fast, beating the wind
Nothing in this world could stop the spread of her wings
She, queen of the kings
Broken her cage, threw out the keys
She will be the warrior of the North and Southern seas

Got raven hair
It's dark as night
Icy eyes, out of sight, out of sight
Her heart in spite, is warm and bright
Her smile awakes the Northern light

חופש גדול= כבישים ריקים בבוקר, כבר לא?