בעודי בוערת וחרמנית מכתיבת הפרק הקודם. החלטתי להמשיך ולא לעצור ולחכות ליום המחר בשביל לכתוב את הפרק.
אז כמו שכתבתי, היינו מוקפים בסקס, ריחות של שפיך, גניחות ומציצות מכל עבר.
שנינו מתבוננים במוצצת על המיטה, אני נוגעת באיברו הנעול של המסכן שלי. כמה שהוא היה רוצה להיות משוחרר. אנחנו בינתיים מתכננים את הפעם הבאה שנגיע, רק שבפעם הבאה בשונה מהפעם הזו, שהיתה ראשונה, בתולית ומענגת ביותר נגיע מוכנים. עם לבוש מתאים יותר, ולא רק "ביגוד שחור" (אגב, מישהו יודע למה אסור ג'ינס כחול?!) ועם אביזרים משלימים.
זוג נוסף מגיע ומתיישב על המיטה, לא מפריע לו שיש שם שני זוגות עסוקים, או יותר נכון, זוג עסוק וגבר שהצטרף. הבחור לא מחכה יותר מידי, פושט את מכנסיו ותוקע את הזין שלו בפה של אישתו.
לאחר כמה דק' היא נשכבת, פותחת רגליים ונותנת לו לרדת לה במשך דק ארוכות.
טראח, עוד הצלפה בתחת של השרמוטה הקשורה בכלוב.
טראח
טראח
הנעול כל כך מתחרמן ואני נרטבת ברמות למרות שממש לא מזמן גמרתי והוצאתי את כל הנוזלים שיש בגופי עד שלא יכולתי לעמוד.
אני מבקשת לחזור לתא.
הפעם הנעול שלי מפתיע ויוזם מהלך.
הוא תופס לי את היד ומוליך אותי אל עבר הכלוב השקוף.
מרים לי את הידיים, קושר אותן מעל ראשי עם אזיקים ופושט את מכנסיי.
לא בחרתי את זה, הוא בעצם שולט עלי עכשיו. מרגישה מובכת. כולם מסתכלים, היו המון אנשים. כולם נועצים עיניים בכוס שלי ובידיים של זה שהחליט ליזום פתאום שממששות אותי ונכנסות עמוק לתוכי.
"כולם מסתכלים" לחשתי לו. פה באמת כולם יכולים לראות, מכל מקום. כל מי שיורד למבוך רואה את התא הזה. זה הדבר הראשון שניצב לך מול העיניים.
לפני רגע היתה פה הזונה שמצצה בקולי קולות. ועכשיו אני כאן, אזוקה. עירומה למחצה, נדפקת באצבעות עבות ומחרמנות של הנעול שלי.
הוא לוחש לי "תדמייני שרק אני כאן" כמובן שזה לא עבד. אבל לאט לאט השתחררתי ונהנתי מכל המבטים, זה מה שאני אוהבת. זה מה שמחרמן אותי. ואז לקחתי את הרגליים טיפה קדימה. נשענתי לאחור ושכבתי באוויר. נתתי לגוף ליפול אחורה וסמכתי על האזיקים שיחזיקו שלא אפול.
והוא רק תוקע אותי חזק יותר ומהר יותר ואני גומרת וגונחת וגומרת וגונחת.
והעיניים עלי. מביטות, שורפות.
כמו שהכוס שלי שורף עכשיו. רוצה שיבואו אנשים ויסתכלו עלי מאוננת.
אבל אי אפשר. אני בעבודה.
קמתי לשתות משהו קר להצטנן.
תכף אשוב.
חזרתי 😊
חרמנית בדיוק באותה המידה לצערי.
איפה היינו? כן. אני אזוקה ורטובה ברמות.
אחרי דק' ארוכות של גמירה ואורגזמות בלתי נגמרות היוזם המהולל שחרר אותי. התלבשתי ועלינו חזרה למעלה.
כשהגענו הביתה, היוזם נזכר שהוא נעול. וחרמן. הוו כמה שהוא חרמן. ציוויתי עליו להוריד את המכנסיים, רציתי לראות שכואב לו. רציתי לראות את הביצים המלאות שלו, מלאות בכל טוב שלא ילך לשום מקום בקרוב.
והוא התחנן שאפתח את המנעול ואתן לו לגמור. כשהבין שזה לא יקרה, ביקש רק שאפתח ואתן לו לישון חופשי.
מתוק אחד. חי בסרט!
זהו היום השלישי בנעילה.
עוד לא פתחנו את העיניים והוא החל להתלונן שכואב לו וקשה לו. שהחבר מנסה לעמוד ולא מצליח וזה כואב.
נגעתי בו, בהחלט מנסה לעמוד. בהחלט כואב.
החרמנות החלה לבעבע ולאחר התארגנות קצרה התחלנו נסיעה לטיול.
השיחה באוטו היתה קולחת ועסקה כמובן, בהיותו חרמן בטירוף ונעול מה שהדליק אותי יותר ויותר.
מספרת לו כמה שאני חרמנית. הוא: "אפשר לעצור בצד ולטפל בזה" אני: "אתה לא משתחרר היום!" הוא: "אז רק את". וככה בפעם הראשונה בחיי, בעודי נוהגת. הוא דוחף לי אצבעות ומאונן לי.
היה מדהים.
אני נוגעת בו, נוגעת במתכת הקרה ובביצים המלאות. האם הרגשתי רחמים?
אפילו
לא
קצת.
