אז, מי שעוקב, ראה שלפני שלושה שבועות החזרתי את המפתח לבעלי.
מי שקרא את הבלוג שלו ששמתי בקישור השבוע, יודע מה קרה מהצד של בעלי וכעת, אני מוכנה לספר את הצד שלי בסיפור.
הכל התחיל, כידוע, כשהוא הציע להכניס את חגורת הצניעות הביתה ואל חדר המיטות.
אני, בחורה רצינית, וכשמישהו מבקש ממני משהו ואני נענית לבקשה אני עושה כל שביכולתי כדי לרצות ולעשות את הכל על הצד הטוב ביותר. כחלק מהרצון להיות הכי טובה, שוטטתי באינטרנט ובאתרי פורנו רבים כדי להבין מה אפשר לעשות עם החגורה, איך אפשר להתגרות, להתעלל ולהנות.
אחד הדברים שראיתי שחוזר על עצמו שוב ושוב היה "אוננות בכפייה" של השולטת בנשלט ע"י Magic wand.
המ... מעניין.
החלטתי שאני רוצה לנסות את זה עם בעלי.
אני רוצה להעניק לו את החוויה הזו, את השפיכה הזו המיוחדת כשאתה נעול אבל כל כך חרמן ומגורה שלא משנה מה מצבך אתה גומר.
רציתי שזה יהיה של שנינו, והכי רציתי, שזו תהיה מתנה שלי אליו, שתראה לו כמה אני אוהבת אותו ומוכנה לתת לו לגמור אפילו כשהוא נעול.
אז החלטתי לעשות מעשה, לקחתי את השרביט והתחלתי להרטיט אותו על החגורה. נכון, זה היה די עלוב, הייתי די עייפה ולא היה לי כוח להתלבש או לעשות משהו סקסי יותר ואחרי כמה דק' הוא עצר אותי ואמר שאם זה ככה בלי כלום אז זה בטוח לא יעבוד ואין טעם.
הנחתי את השרביט בצד ותכננתי לעשות את זה שוב ביום אחר.
יום למחרת, בבוקר, בעלי קם חרמן והחליט שהוא מנסה לאונן לבד עם השרביט.
הוא היה כל כך בטוח שזה לא יעבוד ולכן ניסה.
כשהרגיש שהוא מתקרב לגמירה, הוא לא עצר, המשיך עד שאשכרה גמר.
את כל זה כמובן, לא ידעתי.
עבר עוד יום ולפני השינה הוא מספר לי שכתב כמה פרקים לבלוג ואכנס לקרוא.
נכנסתי וקראתי וקראתי וקראתי, עד שהגעתי לפרק שבו הוא מספר מה אני ניסיתי לעשות ומה הוא עשה.
נשב לי הלב.
ממש ממש נשבר, שמעתי אותו וכאב לי.
לא המשכתי לקרוא.
אמרתי לו שעצרתי את הקריאה ואני לא מעוניינת להמשיך. קמתי מהמיטה והבאתי את המפתח.
"אם אתה יכול לאונן לעצמך גם כשאתה נעול, אין טעם במשחק הזה יותר"
הוא נבהל, היה בהלם. רץ מהר למחשב למחוק את הפרקים בבלוג. רק אז נפל לו האסימון שיש אנשים שאשכרה קראו את זה לפני, שידעו את זה לפני. שהוא עשה מעשה שלא אמור להיעשות וסיפר זאת בפומבי לפני שסיפר לי בחדרי חדרים.
אבל, דווקא זה שזה פורסם לא היה לי כל כך משנה כמו הבגידה שהרגשתי.
באמת הרגשתי שהוא בגד בי, בגד באמון שלי ובגד בזוגיות שלנו.
הרי, הוא זה שהציע את הנעילה. הוא זה שרצה להיות כפוף אלי, נתון לשליטתי. והינה הוא קם ומחליט לעשות משהו שהוא נגד כל החוקים.
זה הכעיס אותי כל כך והעציב אותי בו זמנית.
אני נכנסתי לזה באמת עם כל כולי, נתתי הכל וניסיתי לעשות את זה כמה שיותר "חזק" ומנוסה, למרות שזה היה חדש לי מאוד. אף פעם לא שלטתי במישהו. אף פעם לא התעללתי בבני הזוג שלי. אבל הוא רצה ואני הסכמתי לעשות את זה בשבילו. ונהנתי. אי אפשר לומר שלא!
אבל משהו בשבירת המוסכמה הזו הרס אותי.
אם אני כל כך IN TO IT בשבילך, למה אתה עושה את זה? ופוגע בי ככה. זה משהו שאתה יודע שרציתי לעשות. משהו שרציתי לתת לנו, חוויה ראשונה של שנינו כזוג. שנינו שכבנו בעבר, וניסינו קשירות למיניהן, הפלקות, תנוחות. שום דבר לא היה שלנו, שלי ושלו. והוא לקח את זה ממני.
זה לא יהיה שלנו לעולם.
הדבר הבתולי הזה כבר לא בתולי ולא מפתיע ומרגש כי הוא כבר יודע שזה יכול לקרות וחווה את זה. בלעדיי.
יאמר לזכותו שהוא באמת ניסה לחשוב על פיתרון חדש, משהו שימנע ממנו לעשות את זה.
אמר לי להחביא את הקופסא של הצעצועים, לנעול גם אותה. אבל אני חושבת שזה מאבד את האפקט של זה. אם אתה רוצה להיות נשלט, זה משהו שמגיע מבפנים, אתה לא תעשה שום דבר בלי אישור... וברגע שהוא עשה... הוא לא נשלט יותר.
אני לא יודעת אם ומתי אהיה מוכנה להיכנס לזה שוב. מפחדת להיפגע שוב, להכאיב לעצמי.
אומרים, שמי שבגד פעם אחת יבגוד שוב. וכמובן להבדיל אלף הבדלות, זו לא בגידה כזו חלילה, אבל הבגידה באמון עומדת בעינה ויהיה לי קשה לבטוח שוב ולתת את כל כולי בלי חשש ששוב יקרה משהו כזה.
מקווה שהלב יאחה את השברים בקרוב.
