אני המפתח של חגורת הצניעות

חלק מספר החוקים שלנו כולל דברים ספציפים מאוד שמחרפנים אותי.
אני שונאת שמשאירים אור דולק, שהנעליים מפוזרות ואפילו שלוחצים על משחת השיניים מהאמצע.
אבל הדבר שהכי מחרפן אותי זה שאני לא יודעת מה קורה עם הנעול שלי ולכן דרשתי ממנו לעדכן בכל דבר שקורה במהלך היום עם פירוט מדוייק של דברים שצריך לעדכן.

יום למחרת, החוזה עוד לא היה מוכן כי היו כמה דיוקים לעשות, כפי כשכתבתי בפעם הקודמת, אבל העדכונים היו צריכים לקרות כמובן.

הנעול שלי, החליט לפתח עצמאות ולבחור בעצמו מה להגיד ומה לא. הוא שכח לעדכן שאכל צהריים וכשנזכר בזה כבר עברה שעה. במקום לכתוב "שכחתי לעדכן שאכלתי" הוא פשוט שתק.
ושתק.
ושתק.
אני, שידעתי שאכל, אמרתי לו שיענש על זה שלא עידכן, ומה הוא אמר?? בשיא הביטחון! "נזכרתי אחרי שאכלתי ולא רציתי להעיר דובים".
חוצפן שיא.
אני: "מוסיף חטא על פשע"
הנעול שלי: "למה שאסגיר את עצמי?"
אני: "זה לא להסגיר זה להיות ממושמע ולעשות מה שאומרים לך! ועל ההיתממות הזו אתה תשלם ביוקר"
הנעול שלי: "אז מה להגיד שכחתי ולהביא על עצמי פסילות? אולי את לא תזכרי"
אני: "חוצפן"

על העונש חשבתי במהלך היום. איך אני הולכת ללמד אותו לקח.

הוא שונא שקט. לא יכול להיות דקה אחת בשקט. המחשבות והמוח שלו מציקים לו, לדעתי.

אז נתתי ליום לעבור לו לאט ובלילה כשנכנסתי להתקלח ציוויתי עליו להיכנס למקלחת, לעמוד בפינת החדר עם הפנים לפינה ולחשוב על מה שהוא עשה.
לזכור טוב טוב מה הוא צריך לעדכן וגם כששוכח להגיד ששכח.

וככה הוא עמד, קרוב ל10 דק', הוא עצמו והמחשבות שרצות לו בראש. בשקט.
הסאונד היחיד ששמע זה את המים זורמים במקלחת, מניחה שזה גם עורר אצלו משהו.

בכל זאת, מקלחת זה סקסי, רטוב ומלא תשוקה ועירום. אבל הוא, לא יכול להנות מכל הטוב הזה.
הוא יכול רק לחשוב על מה שעשה ועל השקט הצורם באוזניו.

כשסיימתי להתקלח, שיחררתי אותו ואמרתי "בפעם הבאה זה כב רלא יהיה ככה. אתה תעמוד על הבירכיים והרבה יותר זמן".

נישקתי אותו והלכתי לישון.