על שפת הלילה

את יושבת לך ברכבת עסוקה בעניינייך ופתאום

נודפת לקראתך פיסת עבר

כנגד כל הסיכויים

נשמרת מקופסלת באוויר הקרון הדחוס

עושה דרכה, אורבת לפתחייך

כמו אהוב מחוצף שיודע

איך לצבוט לך את השפיות בזמן שאת נטרפת

רגע פה, ועוד רגע נעלם

נותן, לוקח

געגועים מעולם לא הרגו אף אחד ו

התסכול מכין אותך טוב טוב להשבר לו

ואת יושבת לך עסוקה בעניינייך ופתאום

התעלפה הסוהרת ונמלטו מחשבות אסורות

על כניעה

ואיבוד

וסליחה

חנינה.

את מגניבה מבט סביבך כמו אורפיאוס חסר שכל.

והזקנה שלבשה את מרכך הכביסה המסוים קמה והלכה

זקנה אחרת תפסה את מקומה

זקנות באות והולכות אבל

חוש הריח לא שוכח

איך היה לך בית פעם

איך אבדת ונכנעת

היית יותר אמיצה ויותר טיפשה

ומרוב כל הטוב הזה כל כך כאב לך

והלב האלסטי נקרע.

את מלאה בו עכשיו

המת החי בך בדמייך חי

בנפש הבשר