פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
*מעלה את זה שוב כי עד שהעלתי את זה בפעם הראשונה,העלו כבר כמה פוסטים וזה כמעט לא נקרא וזה יצא מוצלח לטעמי...אז למי שלא הספיק
*נערך שופצר ונכתב בשיתוף עם adorablebunny הגאונה שלקחה את המחשבות שלי על דף ועשתה מהן משהו קוהרנטי, תהנו 🦊🐇😋
זה היה אחד הרגעים האלה, מעין גליץ' חמקמק בזמן וחלל שבו הזדמן להם לבלות שעה חטופה של קפה בינוני ומבטי ערגה. התחייבויות החיים והעייפות שבשגרה הבנאלית הפכו רגעים כגון זה לנדירים יותר ויותר עם חלוף השנים. השיחה קלחה, גוועה, ואז הפכה מוזרה בהתאמה להלך הרוח שלהם- שהרגישה את המציאות מתגנבת אל פתחם כמו נציגי תרומה לא רצויה. "אז יש לי פנטזיה... על זר מסתורי" היא מכריזה פתאום בעודה מלקטת שאריות בצק עלים מהצלוחית שלפניה. הוא מרים את עיניו. מופתע. היא לא מחכה לאישורו לפניי שממשיכה. טיב הקשר ביניהם מספק לה את הביטחון שהוא שם, נוכח, מבין, ואם לא מבין אז לפחות מקשיב. "אני יוצאת מהמקלחת ותופסת אותו בחדר השינה שלי, מחטט לי במגירות, מסניף את התחתונים המלוכלכות שלפני רגע זרקתי לסל" היא אומרת, ותוחבת עוד פירור יבש בין שפתיה כאילו בסה"כ מחווה את דעתה לגביי מזג האוויר. "ואז אני עושה בו כרצוני" היא מסכמת בשאננות שסותרת באופן מדאיג את האיבר שלו שגדל ומזדקר בין רגליו למשמע הדברים. הם מזמינים חשבון ונפרדים אחר נשיקה קלילה. איש לעיסוקיו המשרדיים. היא חוזרת הביתה 4 שעות מאוחר יותר ומשחררת אנחת רווחה לאוויר כשהדלת נסגרת מאחוריה. במחשבותיה רצון להיפטר מהעקבים ומהגרביונים המגבילים, להתפרק מהנשק שמלווה אותה צמוד צמוד מאז שהזמנים הפכו מערערים יותר ובטוחים פחות. היא חוצה את הסלון באיטיות וצועדת במורד המסדרון על פני האמבטיה ואל עבר חדר השינה. וקופאת. בזווית העין, היא רואה אותו- לבוש שחורים, מסיכת סקי מכסה את פניו. ידו האחת אוחזת בתחתונים שנשלפו מפרטיות כביסתה, וידו השנייה מונחת על בליטה בלתי ניתנת להסתרה במכנסיו. הוא עומד בפרופיל אליה, שקוע במעשיו. מרחרח ומשפשף. משפשף ומרחרח. היא לוקחת נשימה עמוקה. מתגנבת מאחוריו והנשק הדרוך תמיד בידה, ומצמידה את הקת לאחורי ראשו. "ידיים למעלה. עכשיו."
הוא מציית מיד. דומם למעט נשימותיו הכבדות שמרמזות על פחד כמו על התרגשות. היא ניגשת למגירה ומוציאה זוג אזיקי מתכת, שתכליתם שמורה לרוב לעצמה ולשותפי מיטה ברי מזל. "אם תעשה כדבריי לא אתקשר למשטרה. הנהן אם אתה מבין" היא דורשת, מושיטה יד ומסובבת את גופו אליה בנחישות, והוא מציית, מיד, וכאילו רק מחכה למוצא פיה, שומט את התחתונים ומצמיד את פרקי הידיים יחד, מוכן לאיזוק. היא גוררת אותו אחריה אל עבר חדר השינה והודפת אותו על המיטה. הוא נופל בחבטה. לכוד. "אתה שלי. כל מה שאני אומרת- אתה עושה" היא מכריזה, והוא מהנהן בתנועה מהירה, נרגשת. היא מטפסת עליו, ממקמת את כובד איבריה על ירכיו ומעבירה את האקדח לאורך גופו מהצוואר ועד לאותה בליטה גדולה שמסרבת להתבייש במעשיה על אף הנסיבות שהשתבשו. "חבל לירות במשהו יפה כל כך" היא אומרת ותוחבת את קנה האקדח אל האיבר הכלוא במכנסיו, והוא מקפץ בתגובה למשמע קולה ככלבלב צייתן. "בא לי דווקא לשחק...", היא ממשיכה, מהורהרת, "אבל אני לא רוצה לדעת מי אתה ומה אתה. מבחינתי אתה צעצוע שמטרתו לספק אותי. המסכה נשארת. גם האנונימיות. וכדאי שתעשה עבודה טובה במיוחד כדיי להרוויח את החופש שלך." לאט, בביטחון ששמור לאלילה, היא מתחילה להניע את גופה קדימה ואחורה, מתחככת על מפשעתו. האקדח מונח בצד אחר כבוד, וידה מתרוממת לסטור על פניו בעוצמה מפתיעה. אצבעות ידה השנייה נשלחות ומתהדקות סביב צווארו, ומפעילות לחץ מהסוג שגורם לדם שבגופו להחיש את מהירותו. הוא נאנק קלות כשהיא מורידה את הרוכסן במכנסיו ושולפת את האיבר הקשה שמתחנן למגעה. לבושה עדיין בגרביונים, היא מצמידה אותו בין רגליה ומתחככת כחתולה מפונקת. הוא מלקק את שפתיו, פיו יבש מתדהמה, ועוד סטירה נוחתת על לחיו. אצבעותיה צובטות את הפטמות שלו דרך החולצה, ועוד סטירה. הוא גונח כשידה נוחתת על פיו, מסווה את צלילי העונג שמאיימים להימלט ממנו. אז היא עוצרת. מתרוממת מחיקו והולכת לכיוון השידה. הוא לא מעז לזוז. מהופנט מתאווה. היא מורידה את הלבנים, ואת הגרביונים, שולפת מהמגירה זוג כפפות עור ארוכות ומחליקה את ידיה לתוכן. רגע אחרי היא מתיישבת עליו שוב, אוחזת בזין שלו ומחליקה אותו לתוכה בגניחה רמה. כמו רקדנית קוסמית היא מתחילה לנוע, מתכופפת קדימה ומנשקת ונושכת את השפתיים שמציצות מבעד לחריץ במסכה. הוא רוצה לומר משהו, כל דבר... לשבח אותה, לסגוד לה במילים, בקולות, אך לפניי שיכול לדבר היא לוקחת את התחתונים שפשטה לפניי רגע ותוחבת אותם לפיו. "רצית להריח? עכשיו גם תטעם" היא קובעת, והוא בוהה בה בהערכה ובחשש בעוד הניחוח המהפנט של נשיותה מציף את נחיריו. היא ממשיכה לרכב, נעה כאחוזת דיבוק, סוחטת אותו בין ירכיה במהירות הולכת וגוברת. היא סוטרת לו שוב ושוב וממלמלת: "פרצת לבית הלא נכון, צעצוע. ועכשיו, של מי אתה?" הוא מגרגר אל תוך התחתון שבפיו, מתפתל תחת הסערה של גופה. "אני לא שומעת!" היא מאשימה, שולפת את הבד ומאפשרת לו לשחרר גניחה מיוסרת. "שלך גברתי... אני שלך..." "נכון! אתה שלי, צעצוע" היא אומרת בין אנחה לאנחה, אצבעותיה מרטיטות את הכפתור הרגיש בין שפתי הפות והוא מרגיש את שריריה מתהדקים על בשרו החם. "תחזור על זה שוב!" היא מצווה. "אני הצעצוע שלך!" הוא מיילל, ספק בוכה, ומתאפק שלא להתפוצץ בתוכה כשהיא צועקת וגומרת בשצף של נוזלים ומתרסקת על החזה שלו. היא מנשקת אותו בעדינות, מסדירה את נשימתה תוך שהיא מסירה עבורו את המסכה. הכרה מציפה את פניה המוארות בסיפוק. הוא מחייך וזוכה לחיוך בחזרה. "משוגע. כמעט יריתי בך" היא נוזפת, "פעם הבאה לפחות תתאם." "פעם הבאה..." הוא אומר וכבר מדמיין את המשך הלילה הלוהט שלהם יחד, "את הפורצת, ואני תופס אותך."
