ילדה התקלקלה

אזהרה טריגרים לא סקסיים בכלל

פעם הייתי מתנתקת בכל פע שלא רציתי מגע או עימות  כמו אליסון האניגן בעונה הרעה בבאפי

אפילו הייתי חותמת עימותים בידיעה שזו אני ופשוט אומרת :"בואי נסכים שאנחנו לא מסכימות" וכמו בגיבור מעמד הפועלים של לנון  חשבתי שאני חופשייה ושהראתי להקראתי לזה בכל מני שמות מכובסים. אני שוחרת שלום או אני משתדלת להימנע מעימותים. עם השנים הבנתי שזוהי פשוט התנתקות מסיטואמיה מאיימת או לא נוחה רגשית

ואז גם הבנתי שזהמנגנון הגנה "בריא" או "בריא יותר" מלתקוף בחזרה אבל כזה שמקטין אותי

אבל הסכנתי לזה עברו עוד שנים וכמו כל מנגנון בגוף שאת משתמשת בו יתר על המידה הגוף מתמרד איך התמרד הגוף ?

השרירים המיניאטורים בתוך האגודל והאצבע התחילו להתכווץ במקביל. הגוף היה יוצר טבעת שמחברת מיני שרירים אחד לשני 

כל התהליך לקח אולי כמה רגעים אבל היה סנסציה שונה בתכלית ובפעם הראשונה  פחדתי. והסנסציה הזה הבהירה לי שקפצתי מדרגה.

וגם הסביבה שמה לב וגם שילמתי מחירים חברתיים ואפילו רומנטים.

בת זוגי דה אז , הייתה נוכחת במקום שבו זה קרה והחליטה שאני  מאשימה אותה בזה ונעלמה , בדיעבד אני יודעת למה אבל אז זה סתם היה מעליב ועצוב 

כאשר עברתי את הניתוח קוצב המוח זה נעלם

ואני הבטחתי לעצמי שלא אתנתק יותר ולא אמנע.

אבל, גם התמכרות למנגנון הגננה היא התמכרות ואני לוקחת את זה כל יום ביומו,

בחזרה לכותרת , לשיר נהדר של ריטה ועידן רייכל  מחכה

למה? כי הימנעות מהימנעות היא לא התשובה האמת

מנגנון הגנה מגיע ממצוקה ועד שלא אפתור אותה לקחת מעצמי מנגנון הגנה הוא רק הזמנה לשימוש מנגנונים אחרים

אז אני משתדלת יום ביומו לא להימנע ומקווה שיום אחד זה יקרה והאצבעות הקפוצות ייפתחו 

והלב השואף לא להיפגע יפעם בקצב רגיל