אמרה לי לפחות אין נפגעת
וחשבתי האומנם?
וידעתי שניחום הוא המניע
ושכל כוונותיה טובות
האישה הזאת עם הלב הענק
אבל לא, יש נפגעת אחת
אני
ולא אני לא מדברת על מכה ברגל
אני יותר מדברת על המחשבות
הנעות בין הגשמי למטה פיזי
האם באמת התאונה קרתה
בגלל של היסט של היד שמאלה
או בגלל דיסקינזיה שאני לא זוכרת?
האם בגלל יוהרה או זלזול
ומדוע לא עצרתי, מדוע לא לחצתי על הבלם ישר
ונשארתי גולשת עד הכלוב
האם זה היה בגלל פחד או לחץ
או חלילה קפיאה
או גרוע מכל משאלה?
או אם לתמצת והרי תמיד אפשר לתמצת
בניגוד למה שנתן זך כתב
האם זו המחלה שחשבתי ששקטה?
האם השיגעון או שפשוט חרא קרה?
ומה זה משנה היא תאמר ותחבק
זה משנה כי השאלה היא אם הגיע הסוף
הרי אני יודעת שיום יבוא ואאלץ להפסיק
אבל אין ברירה לנהוג צריכה
ובסופו של יום אם זה המחלה או שיגעון או סתם חרא
אני צריכה להתמודד עם זה,
ואם המחלה אז לשנות בחזרה את הנהיגה
ואם זה שיגעון אז אולי להעמיק את הטיפול
ואם ז הסתם חרא, לכבס א הנעליים ולהמשיך הלאה
