משנת ב מסכת ארונות סימן צהוב שהיה כחול
היא הייתה עמוק שם
היא רצתה להחזיר אותי לארון
ולא רציתי אבל לא שמתי לב עד שהיה מאוחר מדי
ואנוכי שלא שמה לב עד שמאוחר כשאוהבת
או שכרוכה או כרוכייה או שטרודל .
הבנתי שיהא אשר יהא אני אשמה
ובלי לשים לך הרי עדיין אוהבת הייתי
נדחפתי חזרה לארון יחד עם שק האשמה
שק אשמה גודל מהר
מה שמזין אותו הן מחשבות על מה היה אם?
כי מה היה אם מעיד על כך שהיה יכול להיות כן
בעוד שבגללך טיפשה מכוערת בארון היה לא,
טבעות קנינו ועליהן חרטנו בשפה נשכחת את גחמותינו
הכי אפלים אני כתבתי את ייחולי להיות לך טרף
ובעל הדרך ישבנו על
הסכם זוגיות מחייבת ככה קראנו לזה,
צחוק הגורל הוא שלמעשה הוא היה משהו אחר.
ואז מה קרה? האם נבהלת או נחרדת שמה שלמנו יהיה
או שמה שחלמתי?
אישה קירחת עומדת מול ארון
אבל הארון הוא ארון בגדים רגיל
אישה קירחת עומדת מול ראי
והאישה הקצוצה היא לא את היא אני
ועכשיו כשאני אוהבת כבר אכפת לי
רק לא ממך