אִלּוּ הָיִיתִי חֲטוּפָה בְּעַזָּה
הַאִם תַּעַמְדִי בְּכִכַּר הָעִיר וּתְצַעֲקִי לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ עַכְשָׁו
וְאִם יֹאמְרוּן שְׁעָלַיִךְ לְשַׁלֵּם כֹּפֶר הַאִם תִּפְדִּי אוֹתִי
וַאֲנִי הַאִם אֶמְצָא תִּינֹקֶת חֲטוּפָה שֶׁהוֹרֶיהָ נִרְצָחוֹ וַאֲאַמֵּץ?
וְאֵיךְ בכלל יְסַוְּגוּ אוֹתִי
כַּכּוֹפֶרֶת כֵּן, כַּבּוֹגֶדֶת מִגְדָּרִית אוֹ כִּסְתָם זְקֵנָה?
אוֹ כ חַיֶּלֶת בִּצְבָא הַכִּבּוּשׁ שֶׁמֵּעַל מִגְדָּל בְּסוֹף שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים
יִדְּתָה עַל הַיְלָדִים תַּפּוּזִים כְּנֶגֶד אֲבָנִים
וְאוּלַי אֶפָּתֵחַ שטוקהולם כְּנֶגֶד שׁוֹבָה חמאסניקית
וּכְמוֹ אֵצֶל חאדג'ידקיס כִּמְדֻמָּנִי הָעִבְרִיָּה וְהַגֶּרְמָנִי
אֶתְאַהֵב עַד כְּלוֹת בַּתַּלְיָנִי
וְכַאֲשֶׁר תּוֹבִיל אוֹתִי לְגַג הַסָּמוּךְ, לְהַשְׁלִיכֵנִי מִמֶּנּוּ
אֲדַקְלֵם אֶת הַקְּרֵדוֹ הָעִבְרִי שֶׁאֵינוֹ בָּנוּי עַל אֱמוּנָה
כַּאֲדוּקָה שְׁמַע יִשְׂרָאֵל