שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה לא אני

לפני 18 שנים. 8 במרץ 2006 בשעה 12:54

לקבל מיילים מהסוג

1.שצריך להעביר אותו לעוד 8 וחצי אנשים -
ואם לא ,יופיעו לי נקודות אדומות על התחת והתקף לב תוך שבוע במקלחת

2.הצעות לויאגרה במחיר מציאה + הגדלה בשקל תשעים כולל הדגמה

3.מיילים לצורך כס"תח ששם שצריך להגיב מהר לפני שתצא אשם




לפני 18 שנים. 26 בינואר 2006 בשעה 10:56

הווה הוא גם העתיד וגם העבר ולהפך

לפני 18 שנים. 17 בינואר 2006 בשעה 10:50

אנשים אוהבים להיות בשליטה על החיים שלהם
ולפעמים באמת משוכנעים שהם בשליטה
עד שבא משהו ומערער את כל התפיסה שלהם

את העתיד לא ניתן לחזות
אלא ליצור

תשאלו את SETH

לפני 18 שנים. 11 בינואר 2006 בשעה 18:13

או שעדיף
לעבוד כל החיים ולא להגיע לכלום
להסתפק במה שיש מבלי לשאוף ליותר
להגיד תודה על מה שיש
לומר זה מה יש
לרצות להיות בינוני
למות ולהיעלם

האם זה נשמע לך מוכר
רוצה לשנות ולא יכול
לברוח אבל אין לאן

לחפש את הכח
לשאוב מהיכן שצריך
להתנתק



לפני 18 שנים. 8 בינואר 2006 בשעה 17:27

אם גושי האותיות שאני אזרוק פה
על המסך שלך יגרמו איזה שינוי
אולי בכל זאת יש טעם לכל זה
האם יש עוד למה להילחם
או פשוט להיכנע לזרם
האם זו המשמעות
לכל מה שקורה
או שהרצון לשנות
והיכולת להשפיע אסורה
מה שיקרה בעתיד זה בגללי
או


לפני 18 שנים. 1 בינואר 2006 בשעה 14:18

תמיד נדמה לי
שעל כל דבר טוב שקורה לי
משהו רע צריך לקרות
ולהפך
כנראה שאני ממשיך לצבור
בקצב הזה אני עוד אזכה בלוטו

היום היא הביטה בי
אישוניה התרחבו
היא הפסיקה לחרחר
לא יכולתי לעזור לה
לפחות זה היה מהר

אם אני לא בוכה
זה לא אומר שאין לב

איזו דרך עלובה
להתחיל את השנה


לפני 18 שנים. 28 בדצמבר 2005 בשעה 14:08

אחרי שבועיים היא חזרה אלי
הרגשתי כמו כלב שלא ראה את הבעלים שלו כמה חודשים
אם היה לי זנב הייתי מקשקש בלי הפסקה
מחכה שהיא תוציא אותי לטיול
אם רק הייתי יודע שזה לא סתם טיול
אם רק הייתי יודע שהיא לוקחת אותי לוטרינר
אם רק הייתי יודע שהוא הולך להרדים אותי


לפני 18 שנים. 27 בדצמבר 2005 בשעה 15:23

לא שמעתי את הצעקות
לא ראיתי את הדם
אחרי כמה חודשים אני קם
לומד מחדש ללכת,
כבר אוכל לבד
אפילו שלא אני נהגתי
נולדתי מחדש

לפני 18 שנים. 26 בדצמבר 2005 בשעה 14:32

אני רק שומע בלי יכולת להגיב
הכל חשוך כבר כמה חודשים
אתמול הוציאו לי את הצינורות מהידים
אני מנסה לפתוח עין
אבל הכאב מונע ממני

לפני 18 שנים. 25 בדצמבר 2005 בשעה 18:21

אני זוכר את האורות המסנוורים
אני זוכר את רעש הפח המתקמט וזגוגית המתנפצת
אני זוכר את הכאבים המתגברים
אני זוכר את השקט
אני זוכר את החושך
אני זוכר את האור