לפני 18 שנים. 3 באוגוסט 2006 בשעה 21:19
מושפלת. מובכת.
לא מדובר בסשן, מדובר בחיים.
נאמר כבר מלפני המון שנים שרק אחרי שאתה מאבד מישהו אתה מצליח להעריך אותו באמת.
ואיבדתי, והוא חזר אליי. והערכתי אליו התעצמה אבל עדיין משהו השתנה.
כשצרות באות הן באות בצרורות אה?
זה מצחיק איך כשדבר אחד מתמוטט, כל הדברים האחרים הטובים או לפחות היציבים בחיים מתמוטטים גם כן. בעבר הייתי בוכה על זה, אבל עכשיו זה פשוט מצחיק. מין צחוק כזה שאם אני אצחק יותר מדיי בסוף אני אבכה. אז אני צוחקת בזהירות.
ההשפלה היא שכמה שניסיתי לשים לב ולהזהר שזה לא יקרה. זה קרה.
הייתי בקפריסין שבוע שעבר. זה פשוט מרגיש כמו גן עדן. אולי זוהי סתם פנטזיה או אשליה, אבל כאילו כל אדם שהולך שם ברחוב מרגיש כאילו העולם שלו. טוב להם.
תמיד אני מבקשת ותמיד אבקש. שייסתדר כבר.
אני רוצה אהבה. נמאס מסתם זיונים חסרי משמעות. אהבה.
