Absolute Relaxed

תפסיק לשלוח לי הודעות! תפסיק לבקש תשומת לב!

אני מקווה שאתה נכנס לפה לפעמים לראות אם משהו התחדש(למרות שלא כתבתי מיליון שנה)

אני לא מסוגלת לחשוב על לחזור אליך, לבוא אליך, להתקשר אליך.

לך לשרמוטה המזדיינת הזאת שאמרה לך שאני מכוערת, ושמנה, וטיפשה..אה, ומרוקאית-כי זה ממש פוגע. הבחורה המטומטמת הזאת, בחורה-ילדה! לא נראה לי ששמעתי על בנאדם כל כך רע כמוה-לפחות ממה שאתה סיפרת. שגורמת לפיטוריהם של אנשים מסכנים שבכוח הצליחו למצוא מקום עבודה. אז אני בטוחה שהעושר שלה, והאשכנזיות שלה עושים לך את זה. בטח אתם יוצאים למסעדה ויורדים על המלצר/ית ביחד. ומשאירים לה/לו טיפ זעום. מציקים להם בטירוף כי-הפירה לא רותח כמו שרצית, או השניצל לא מונח במקום על הצלחת, או כי סתם בא לכם להוציא את העצבים שלכם על מישהו שלא קשור לעצבים האלה, ולהעליב אנשים שעובדים. כי כאלה אנשים אתם. מגעיל אותי רק המחשבה על זה.

אל תשלח לי הודעות יותר! אני ממש מתפתה לבקש מפלאפון שיחסמו את ההודעות או השיחות ממך. וכנראה אין דבר כזה אז בחיי שלהתקשר למשטרה עלה במוחי לא פעם אחת.

אולי אתה רוצה לדעת למה.
אתה היחיד שהצלחתי לסמוך עליו כמו שסמכתי. אני חושבת שהיחיד שנתתי לו לראות אותי עירומה באור יום, שעשיתי איתו דברים כאלה מטורפים שלפעמים מביך אותי רק מלחשוב עליהם. זה שנתתי לו להכנס לי ללב ולהקים שם אוהל, איזה אוהל? אחוזה ענקית שתפסה כמעט את כל המקום...
ולא אני לא מדברת על איך שזרקת אותי כשכבר לא היה לך כוח אלי ורצית לזיין אחרות(ככה אמרת, מילה במילה) אני מדברת על זה שהשתמשת בדברים שאמרתי לך נגדי.
אני לא בוגדנית, ואני לא כזאת שקרנית. כנראה שיש לי בעיה של הרס עצמי.
כשטוב לי במקום מסוים אני מפחדת מזה ומנסה להרוס את זה- אם זה בשקרים או בבגידה. זה חס וחלילה לא מצדיק את העובדה שבגדתי, נכון צודק. אבל סכין בגב? כמו שהשרמוטה שלך אמרה? בחיים לא שמתי. לעשות ממך צחוק? בחיים לא עשיתי. ואני מאמינה שגם בעוד 10 שנים שאני אחשוב עלייך(בתקווה שאני עוד אחיה), אני אחשוב עליך בצורה טובה. אני אזכור את כמה שאהבתי אותך ואתה אותי, כמה שנהנו סתם לצאת ביחד למקומות, לאכול, לשתות, לדבר, וסתם לאהוב. זה מה שאני אזכור, והלוואי שגם אתה.

אני בחיים לא אחזור אליך! אני לעולם לא ארצה לדבר איתך יותר!

ההודעות האלה ששלחת לי, המילים שאמרת לי, העובדה שכל מה שסיפרתי לך כל החיים, על המגרעות שלי והחסרונות, העובדה שלקחת את זה והשתמשת בזה כנגדי עושה אותך לאדם שפל. לא מגיע לי אדם כמוך-לא רוצה אדם כמוך!

המטריף שבחיים לא הכרתי אותך ככה, אז או שהשתנת או שפתאום החלטת לגלות לי מי אתה באמת

תהנה עם הבתזונה המזדיינת שלך שבת 17 וחושבת אולי שאתה אבא שלה האבוד.
אני חושבת שהיא חרא של בן-אדם, אבל מספיק לבזבז עליה אנרגיות בכתיבה.

מקווה שתבין את הרגשותי, ומחשבותי.
תעזוב אותי לנפשי כי קשה לי לחשוב עליך כל יום. זה כואב ואני לא אוהבת שכואב לי

להתראות. בהצלחה. אם תהיה חולה אתה יכול להתקשר, אם ישבר לך הלב אתה יכול להתקשר גם כן.
חוץ מזה אני לא מסכימה שתתקשר או תשלח הודעה.
אנחנו לא בברוגז, אני פשוט לא רוצה איתך קשר.

(אני מקווה שלא תפגע מהדברים(אפילו שפגעת בי בטירוף, עדיין אכפת לי ממך-לעזאזל למה???), פשוט נראה לי שזאת הדרך הכי טובה להעביר לך את המסר)
להתראות

נגעלת מהעולם.
מהאנשים.
מההתנהגויות.
איכס

)-:
עצבות

הכי אני צריכה זה מנוחה, שקט שלווה
שלושת המילים היפות האלה.

הדבר הבא שאני צריכה זה חופש, שחרור מעין עצמאות.

והדבר האחרון והיפה מכל- _ _ _ _ וגם _ _ _.

אתה שם למעלה, תן לי קצת מכל אחד, או את הכל... גם אשמח

זה כל כך קשה הדבר הזה,
עברו כמעט שלושה שבועות וזאת הפעם הראשונה שאני כותבת על זה.

לדבר דיברתי מלא, אבל זה תמיד נראה כאילו אתה מדבר לחלל הריק, כי אף אחד לא מבין אותך באמת, ואף אחד לא מרגיש את מה שאתה מרגיש באמת- כי הוא או היא זה לא אתה.

המוות הזה, זה הדבר הכי דפוק שאלוהים יצר, ואם יש אלוהים, אני מצטערת להגיד אבל אני חושבת שהוא קצת מטומטם.

ואני לא יודעת ממש איך מתנהגים, ולא יודעת ממש מה אומרים, ובשבעה היה נורא ואיום. היה כבר מעיק להיות שם- להציע מים כל הזמן, לנסות לעזור ואף אחד לא באמת רוצה שתעזרי, שוב להציע מים, אולי תה? אני אכין לך קפה שחור? כי אין באמת מה לעשות בשבעה, כי כשהוא יושב שנייה עם עצמו וחושב אתה לא ממש רוצה להוציא אותו מהמחשבות, אבל מצד שני אתה מפחד שהוא ייכנס לזה יותר מדי, אז אתה מציע משהו לשתות - כי לאכול הוא בדיוק הרגע אכל.

ואז מנסים לחזור לשגרה, כי אין ממש ברירה, ובמקום מסויים כבר רציתי לחזור אליה, כדי לא להיות שם כל היום. אבל מצד שני נורא רציתי להיות בבית כל היום, כי הוא קיבל חופשה מהצבא, וזה קצת חזר להיות לפני שכולנו התגייסנו לחרא הזה. שיושבים בבית ולא עושים הרבה, פעם בכמה זמן יוצאים לטייל וכל היום מעשנים ומנגנים וצוחקים.

הדבר הכי יפה בשבעה היה כשהוא חייך, כשאמא שלו חייכה, כשהאחים שלו חייכו, כשכל בנאדם חייך גם אם הוא האח הקטן של החבר שלא ממש קשור. כי פתאום בין כל האבל הזה, אתה מצליח לראות קמצוץ של תום ואושר וחושב לעצמך שאולי בעצם כן יש בשביל מה לחיות.

הדבר הכי חזק שנשאר לי מהמקרה המטורף הזה, הוא הפחד, הפחד שהוא ייגרום לעצמו משהו עכשיו. כשהוא בשמירה של 4 שעות באיזה מקום מסריח, לבד, עם עצמו, ואני לא יודעת מה הוא יגרום לעצמו. למרות שאמרתי לו שאם הוא יעשה משהו לעצמו אני לא יודעת מה אני אעשה לעצמי. ואז גם דיברנו על כל מה שיש לנו עוד לעבור,
כמה זיונים,
וכמה סיגריות,
וכמה בופים,
וכמה פסטיבלים,
וכמה בחורות,
וכמה בחורים,
וכמה אהבות,
וכמה שהלב שלנו יישבר,
וכמה שנשבור את הלב,
וכמה שנצחק,
וכמה שנבכה יחד,
וכמה שנאהב, אחד את השני, את החברים, את ההרגשה שאתה חופשי ואת ההרגשה ש-וואלה, אנחנו בונים לנו אחלה של חיים, עם אחלה של חוויות,
ושוב- כמה זיונים.
וזה מה שנשאר, הפחד.
כי אני לא מכירה את הדבר הזה, מעולם לא הייתי קרובה כל כך למישהו ומישהו מת לו, שאני גם מכירה את המישהו הזה. ואף פעם לא הייתי בשבעה, ואף פעם לא הייתי בלוויה.
אבל תמיד יש פעם ראשונה אה? איזה באסה..

יהי זכרו ברוך. עוד אחד שנפל.

ותשמור טוב אתם על עצמכם, כי זה עולם מספיק מטורף עם כל החרא הזה שהולך שם בחוץ.[b]

כמה שאני אוהבת את ירושלים,
כמה שאני שונאת את המייל של "וואלה!" כי הוא אף פעם לא נכנס,
כמה שאני אוהבת שהאוטובוס בא בדיוק איך שאני מגיעה,
כמה שאני אוהבת שיש אוכל על הגז חם ומחכה רק לי,
כמה שאני אוהבת להתפנק,
כמה שאני אוהבת שאוהבים אותי,
כמה שאני אוהבת שמנשקים אותי.

שקרן, שקרנית, שקרנים

הלוואי שלא הייתי מרגישה ככה בכלל,
הלוואי שלא היה אכפת לי בכלל,
הלוואי שהוא לא היה נוסע לניו יורק,
הלוואי שלא היה לך יומולדת ולא הייתי מרגישה את הצורך הזה להתקשר ולאחל מזל טוב,
הלוואי שלא הייתי באה בכלל,
הלוואי שלא היה לי כל כך כיף איתך,
הלוואי שהשיחה שבה הוא היה באוסטריה הייתה השיחה האחרונה- שמה חשבת עליי דברים חומרניים, פוגעים ומזלזלים.
הלוואי

ומצד שני-
הלוואי שהייתי שלך רק שלך ובכלל אולי לא איתו,
הלוואי שבכלל היית רוצה שאני אהיה שלך-ולא שלו,
הלוואי שעוד היית מעריך אותי,
הלוואי שהיית רק שלי,
הלוואי שלא היה לך כל כך "מדהייייים" איתה,
וגם אם היה כל כך מדהים, לא היית אומר לי מדהים,
הלוואי שהיית אוהב אותי-ואי אפשר להגיד "סוג של..." כי כל אחד מרגיש משהו, גם הוא הבנאדם הכי הרוס בעולם, ולהגיד סוג של..... זה חרא.

הלוואי שלא הייתי רוצה להיות שלך,
הלוואי שלא הייתי רוצה שתהייה שלי,
הלוואי שהייתי מפסיקה לחשוב עלייך כבר כל כך הרבה,
הלוואי שאני אפסיק להיות עצובה...)-:

עוד שבוע וחצי אני נכנסת למסגרת חדשה, אבל כל מה שאני מרגישה הוא -שאני הולכת למות עוד שבוע וחצי ודי.[b]

יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים שם בחוץ, ואף אחד לא יודע עלייהם וכנראה גם לא יישמע מהם....וזה חבל נורא

החיים האלה מוזרים..................משהו מפחיד

גם אני לפעמים מתגעגעת אליך..........