השעה מאוחרת, ומרוחקת.
ואני מתגעגעת.
אני לבד והכל נחמד, אבל עדיין הוא ישן ביבשת אחרת.
יש לי שבועיים פחות יומיים לטחון, מול המחשב, בלחפש עבודה, לשבת עם אלעד על סיגריה ועוד אחת ועוד אחת, לצאת לפעמים, ללכת למעיין, לשמוע מוזיקה, לנסוע סתם ככה...עד שהוא יחזור..)-:
אבל כשחושבים על זה...חיכיתי שנתיים לרגע הזה שאני והוא נחזור לדבר, נחזור לאהוב. אז אם חיכיתי והמתנתי יפה מאוד במשך שנתיים, מה זה שבועיים בשבילי, אה?
יש שיר שהזמר אומר לה שהיא כל כך טובה שכשהם עושים אהבה זה מובן, הכל יותר מנגיעה או מילה שנאמרת, רק חלום יכול להיות ככה, כי ככה זה כשאתה אוהב מישהו, באמת אוהב מישהו. ואז מוסיף כי הוא חיכה כל חייו לבחורה כמוה שתכנס לחיים שלו, שתאהב כמו שהיא אוהבת...(foreigner-waiting for a girl)
וראיתי באיזה סרט שהבחור אמר לבחורה שהוא חושב שהוא היה מתגעגע אלייה גם אם הוא לא היה פוגש אותה אף פעם.(הדייט שלי לחתונה)
איזה יופי זה אהבה אה?
לילה טוב..
Absolute Relaxed
הלוואי שזה עוד היההלוואי שהייתי מכורה למשהו. לא מוחשי-כמו סיגריות סמים או אלכוהול,
אלא למשהו שמרגישים בבטן, בלב.
לבנתיים אני לא עושה הרבה בחיים. מחפשת עבודה עד נובמבר, ומקווה למצוא כבר.
יושבת הרבה בבית מול הטלויזיה.
יוצאת הרבה לפאבים.
מכירה הרבה אנשים.
ויוצאת הרבה לטיולים של אוהלים, או חו"ל או סתם ים.
אבל משהו אמיתי עם עצמי שדורש השקעה, התפתחות והגשמה עצמית אני לא עושה ממש.
שבוע טוב
מושפלת. מובכת.
לא מדובר בסשן, מדובר בחיים.
נאמר כבר מלפני המון שנים שרק אחרי שאתה מאבד מישהו אתה מצליח להעריך אותו באמת.
ואיבדתי, והוא חזר אליי. והערכתי אליו התעצמה אבל עדיין משהו השתנה.
כשצרות באות הן באות בצרורות אה?
זה מצחיק איך כשדבר אחד מתמוטט, כל הדברים האחרים הטובים או לפחות היציבים בחיים מתמוטטים גם כן. בעבר הייתי בוכה על זה, אבל עכשיו זה פשוט מצחיק. מין צחוק כזה שאם אני אצחק יותר מדיי בסוף אני אבכה. אז אני צוחקת בזהירות.
ההשפלה היא שכמה שניסיתי לשים לב ולהזהר שזה לא יקרה. זה קרה.
הייתי בקפריסין שבוע שעבר. זה פשוט מרגיש כמו גן עדן. אולי זוהי סתם פנטזיה או אשליה, אבל כאילו כל אדם שהולך שם ברחוב מרגיש כאילו העולם שלו. טוב להם.
תמיד אני מבקשת ותמיד אבקש. שייסתדר כבר.
אני רוצה אהבה. נמאס מסתם זיונים חסרי משמעות. אהבה.
זוג משני עולמות נפרדים, הפוכים מנוגדים, ואין ביניהם שום דמיון.
אבל בסוף....הם היו ביחד
החיים האלה..................פשוט לוקחים אותך למקומות כלכך מוזרים, שונים, מדהימים...(-:
ואתה מצליח לעצור את עצמך, לעבור עוד יום בלי זה, עוד שבוע, עוד חודש. ומתפלל שבסוף זה יגיע ממקום אחר. או לא יגיע בכלל כמו התקווה שכך זה יהיה.
וואי תסבכתי. אבל אני הבנתי.
וטוב לי ברגע זה של החיים.
שבוע נהדר...
"...אולי לא אהבה היא רוצה, אולי סתם ריגושים.
אם תהייה לה אהבה היא תמאס עלייה דיי בשניה, היא תחפש בחורים חדשים, ריגושים חדשים. ואז זה שיהיה עם האהבה לידה ואיתה, יפגע, יפגע באמת כמו שהיא פוגעת תמיד. פחות חושבת יותר מבצעת.
וגם, אם היא הייתה רוצה אהבה היא הייתה יוצרת את הקשרים השונים עם בחורים שהיו יכולים להקנות לה את האהבה הזאת.
ומה גם שאהבה לא באה כשמחפשים אותה, היא באה לבד, כשלא ממש שואפים לה או רוצים אותה.
היא יכולה למצוא את הבחורים המסכנים האלה שכן יתאהבו בה וכן יאהבו אותה, השאלה אם היא תאהב אותם, כמו שהיא רוצה..."(ליהי)
ועכשיו למשהו אחר, מחשבות באות בכל רגע ובכל שניה. כשיש לך פנקסון בתיק, אחד קטן כזה שלא יכול להאבד, ולא צריך להוציא אותו כי הוא תופס מקום, יכול להכיל את כל המחשבות, הרגשות וההמצאות. הפנקסון יכול להיות אחלה חבר, לספר לו הכל והוא בכלל לא יגיב, או יעוות את הפנים. (-:
שיהיה סופשבוע מדהים לכל הנוכחים, רומנטי, יפה, מהנה...(-: (ונראה לי שעם קצת או הרבה אהבה זה לא יהיה רע בכלל...)
מטערת על הרגע
מצטערת על הרגע שאמרתי את המילים ההן,
מצטערת על הרגשות והמחשבות,
על ההתנהגות,
על הדרך שבה הדברים התגלגלו,
על איך שבכלל הגעתי לכאן.
על העובדה שתמיד כל הפרדות כואבות, וכל הסופים מרים.
ובכלל שהם צריכים להגיע, וכשבאים הם כה כבדים.
והלוואי שיהיה כבר יותר טוב, והמצב ישוב לקדמותו, או יישתפר בעיתו.
שבת שלום.שבוע טוב וכל הנלווה לכך.
סופשבוע ארוך מדהים....
חבל שהוא לא נמשך עוד יום נוסף..
יש ימים שאתה אומר- אני מוכן שהחיים ייגמרו פה ועכשיו,
ויש ימים שאתה מתפלל שתחייה מספיק שנים כדי שתחווה את כל ההנאה שקיימת בעולם
ויש לפעמים שאני יושבת עם חברים, והם מדברים ואני מסתכלת מהצד וחושבת,
מעניין מה יגידו עליי כשאני אמות, חייכנית, סגורה, מצחיקה, מבדרת, מבריקה?
אבל אף אחת מההגדרות לא תהייה מדוייקת לעניות דעתי, כי חוץ ממך אף אחד לא יודע עלייך כמוך..
שבוע טוב, מלא הפתעות ומלא הצלחות...
היום היה מיוחד, שונה מכל יום אחר שהיה,
הוא התחיל נורא, ונגמר לא משהו...
אחרי שאתה מתרגל לכך שכל יום מביא עימו הפתעה חדשה, ימים רגועים ומשעממים מדכאים אותך...
ואז אחרי שאתה חושב על זה, אתה מבין שלא הכל כל כך נורא, ויכל באמת להיות יותר נורא..
אני רק מחכה שהכל ייסתדר...
מחכה...
ומחכה ומחכה...
והכי הכי מחכה ליום חמישי אחה"צ...שיבוא כבר...
כזאת טיפשה....
הלב פתאום מפסיק להתחשב ולהתערב במה שקורה...
ופשוט נעשות טעויות,
והטעות הזאת, זאת טעות שאני לא יכולה להגיד שעשיתי כי רציתי,
אני כל הזמן חושבת על זה וזה מטמטם אותי, איך יכלתי,
ועוד אחרי זה לפגוע במישהו שכל כך חשוב לך ממנו ולה כל כך חשוב ממך...
ולהצטער מלא, ושהיא לא תסלח, ולכאוב ולבכות, והיא עדיין לא תסלח
ולבקש שבוע בשביל להוכיח את עצמי, אבל איך זה להוכיח את עצמי?
"להוכיח שאני נאמנה" ככה אמר לי מישהו,
אבל איך מוכיחים שנאמנים? להביא לה דברים יפים? איך לגרום לה להבין שאני לא אחזור על הטעות, מבטיחה בכל ליבי,
אפילו לא רוצה, זה לא שיהיו פיתויים, אני פשוט לא אעשה זאת
ויכול להיות שזה הכל תלוי בה, אם היא תרצה יהיה, ואם היא לא תרצה, לא משנה מה אני יעשה, זה פשוט לא יעזור....
אוף....אני מתה כבר שיהיה בסדר...
הלוואי שיהיה בסדר... )-: