לפני 18 שנים. 14 בפברואר 2006 בשעה 14:06
עדיין מרגישה כמו אוויר, אוויר מלוכלך ומזוהם
Absolute Relaxed
הלוואי שזה עוד היהלפני 18 שנים. 9 בפברואר 2006 בשעה 14:55
"חמש עשרה דקות
חלילים וכינורות
בסך הכל רוצה להיות
אחת שיזכרו
תני חיוך נוצץ
סוף בלון להתפוצץ
לא כדאי להתאמץ
בכל מקרה"
כל כך מוזר לי....אני איכשהו מצליחה להרגיש כמו אוויר לפעמים,
וזה לא נעים,
וכשאני ממש ממש מתאמצת ללא להרגיש ככה, אני מרגישה ככה עוד יותר...
ואני חושבת שהאושר הפנימי הוא שחשוב, הוא שמקרין לבחוץ אור
לפני 18 שנים. 27 בינואר 2006 בשעה 8:58
זה שאת עושה משהו שהוא לא מקובל על כל הדעות זה לא תמיד כל כך נורא,
בסדר, את אולי בסופו של דבר תפגעי באנשים, הם ייבכו ואת איתם...
אבל לבנתיים את נהנית, את מקבלת את מה שחסר לך במקום אחד ממקום אחר...
אז זה לא נורא
ואולי אפילו הפסיכולוג לא מבין, אבל זו בעיה שלו...
וכן....כן אכפת לך מה אנשים חושבים,ואת מנסה שהכל יהיה טוב ויפה,
אבל גם אם לא הכל ככה, זה לא נורא, כי נשמתך ונפשך פורחות...את מרגישה אהובה,את מרגישה נאהבת, את מרגישה...מאוהבת, אפילו מאוד מאוד מאוד מאוהבת..
אז הכל בסדר...
אני כמעט בטוחה שכך...באמת
שיחה לעצמי...(-:
שבת שלום לעצמכם
לפני 18 שנים. 23 בינואר 2006 בשעה 13:33
אתם מכירים שאתם נכשלים במשהו,
ואז שאתם בדרך חזרה הביתה אתם מתאפקים לא לבכות באוטובוס כמו מטומטמים,
אז אתם מנסים לבלוע ככה את הדמעות,
ולפעמים בורחת אחת ואתם מהר מנגבים כדי שאיש לא יראה...
ואתם מכירים שכשאחרי שהבנתם שנכשלתם ולא חיכיתם לראותאת התשובה, אתם מרגישים שהדבר היחיד שייפתור ממכם את ההרגשה הכל כך רעה, זה המוות,
כן זה מפגר להגיד את זה ואפילו לחשוב על זה,
אבל לפעמים זה נכון אין מה לעשות....
ואתם מכירים שכשאתם עצובים ואתם שומעים מוזיקה עצובה והיא גורמת לכם להיות עוד יותר עצובים, אתם פשוט רוצים לנשק את הזמר או הזמרת, כי הם מועילים למצבכם הרע(ולא,אין פה ציניות בכלל)
ואתם מכירים שבא לכם לבכות לכל העולם,אבל הוא אומר לכם-עזבי אותך מלבכות נו זה יעבור, מה בכי יעזור?
אבל הבכי כן עוזר! מה אתה לא מבין אבא?
אוי אני כזאת בכיינית...
לפני 18 שנים. 21 בינואר 2006 בשעה 10:26
אני עצובה...
הרבה זמן לא הייתי בכזה יגון, שמשתלט על כל המערכות ומונע מבעדי לבצע פעולות שונות(אפילו לאכול אני לא מסוגלת...)
אני חושבת שהכל הולך להתפוצץ, הוא ייגלה על כל הבגידות, וכולם יידעו איתו..
אבל היה לי טוב איך שהיה לי, ואני אפילו לא יודעת מה אני רוצה...
ואני חייבת לדבר עם מישהו לפני שאני מתפוצצת.משתגעת.מתחרפנת...
אבל מוקדם מדיי,וכולם עדיין ישנים..
לפני 18 שנים. 18 בינואר 2006 בשעה 19:41
נראה לי שיש בי מן החרטה לגביי אותו ערב שכרוני...
שתיתי יותר מדיי אלכוהול, ופשוט נסחפתי עם עצמי,
ועשיתי משהו שאולי לא הייתי אמורה לעשות
אולי כן עשיתי טעות, כשעשיתי את מה שעשיתי
אבל העובדה שאם לא הייתי עושה את זה אולי הכל היה שונה, קצת מעודדת...
וזה באסה להיות מבולבלת, אבל לפעמים זה הכי עדיף..
ויום שישי יבוא עוד יומיים, ואני מאחלת לעצמי שהוא יהיה שונה ויפה,
כי סביר להניח שכזה הוא יהיה...
כל כך הרבה שינויים אצלי בזמן האחרון, וזה מסעיר, מרגש...
והיום, היה לי יום מיוחד, שאני בהחלט אזכור אותו לתמיד....הפעם הראשונה ש.
עד כאן
לפני 18 שנים. 13 בינואר 2006 בשעה 10:30
לפני 15 דקות הגעתי לבית
לפני שעה אחת הייתי שם
לפני שעתיים התנשקתי איתו(2) אבל קצת לא חשבתי רק עליו
לפני 4 שעות חיבקתי אותה, וזה היה לי נעים
לפני 7 שעות התעוררתי, ונדהמתי ממה שעבר בחלום
לפני 15 שעות הייתי איתו(1), והיה לי...כמעט מושלם
לפני 24 שעות בקושי ידעתי משהו
לפני 25 שעות צחקתי
לפני 41 שעות ו-30 דקות בכיתי, הלב התייפח, והיה לעצוב
לפני 43 שעות עישנתי,ואחרי זה התעשתתי
ובדיוק ברגע זה בא לי להיות במקום אחר, עם מישהו אחר, עם הרגשה אחרת
לפני 18 שנים. 9 בינואר 2006 בשעה 18:49
קשה לי בלי....
בלי כל מה שהצלחתי להתרגל אליו כל כך מהר,
וזה קשה...
והשיר שהצלחתי למצוא אחרי חודשים של חיפושים, רק מגביר את הקושי..
וזה השיר הזה, שמחזיר לי הכל...
ושומעים שכואב לה, גם בקול שלה, וגם במילותייה...
ואני מאוהבת...
ומפחדת מהסוף....שמא יגיע מהר מהצפוי...
ונראה לי שזהו רק לבנתיים...