אתם מכירים שאתם נכשלים במשהו,
ואז שאתם בדרך חזרה הביתה אתם מתאפקים לא לבכות באוטובוס כמו מטומטמים,
אז אתם מנסים לבלוע ככה את הדמעות,
ולפעמים בורחת אחת ואתם מהר מנגבים כדי שאיש לא יראה...
ואתם מכירים שכשאחרי שהבנתם שנכשלתם ולא חיכיתם לראותאת התשובה, אתם מרגישים שהדבר היחיד שייפתור ממכם את ההרגשה הכל כך רעה, זה המוות,
כן זה מפגר להגיד את זה ואפילו לחשוב על זה,
אבל לפעמים זה נכון אין מה לעשות....
ואתם מכירים שכשאתם עצובים ואתם שומעים מוזיקה עצובה והיא גורמת לכם להיות עוד יותר עצובים, אתם פשוט רוצים לנשק את הזמר או הזמרת, כי הם מועילים למצבכם הרע(ולא,אין פה ציניות בכלל)
ואתם מכירים שבא לכם לבכות לכל העולם,אבל הוא אומר לכם-עזבי אותך מלבכות נו זה יעבור, מה בכי יעזור?
אבל הבכי כן עוזר! מה אתה לא מבין אבא?
אוי אני כזאת בכיינית...
לפני 18 שנים. 23 בינואר 2006 בשעה 13:33
