Absolute Relaxed

זה כל כך קשה הדבר הזה,
עברו כמעט שלושה שבועות וזאת הפעם הראשונה שאני כותבת על זה.

לדבר דיברתי מלא, אבל זה תמיד נראה כאילו אתה מדבר לחלל הריק, כי אף אחד לא מבין אותך באמת, ואף אחד לא מרגיש את מה שאתה מרגיש באמת- כי הוא או היא זה לא אתה.

המוות הזה, זה הדבר הכי דפוק שאלוהים יצר, ואם יש אלוהים, אני מצטערת להגיד אבל אני חושבת שהוא קצת מטומטם.

ואני לא יודעת ממש איך מתנהגים, ולא יודעת ממש מה אומרים, ובשבעה היה נורא ואיום. היה כבר מעיק להיות שם- להציע מים כל הזמן, לנסות לעזור ואף אחד לא באמת רוצה שתעזרי, שוב להציע מים, אולי תה? אני אכין לך קפה שחור? כי אין באמת מה לעשות בשבעה, כי כשהוא יושב שנייה עם עצמו וחושב אתה לא ממש רוצה להוציא אותו מהמחשבות, אבל מצד שני אתה מפחד שהוא ייכנס לזה יותר מדי, אז אתה מציע משהו לשתות - כי לאכול הוא בדיוק הרגע אכל.

ואז מנסים לחזור לשגרה, כי אין ממש ברירה, ובמקום מסויים כבר רציתי לחזור אליה, כדי לא להיות שם כל היום. אבל מצד שני נורא רציתי להיות בבית כל היום, כי הוא קיבל חופשה מהצבא, וזה קצת חזר להיות לפני שכולנו התגייסנו לחרא הזה. שיושבים בבית ולא עושים הרבה, פעם בכמה זמן יוצאים לטייל וכל היום מעשנים ומנגנים וצוחקים.

הדבר הכי יפה בשבעה היה כשהוא חייך, כשאמא שלו חייכה, כשהאחים שלו חייכו, כשכל בנאדם חייך גם אם הוא האח הקטן של החבר שלא ממש קשור. כי פתאום בין כל האבל הזה, אתה מצליח לראות קמצוץ של תום ואושר וחושב לעצמך שאולי בעצם כן יש בשביל מה לחיות.

הדבר הכי חזק שנשאר לי מהמקרה המטורף הזה, הוא הפחד, הפחד שהוא ייגרום לעצמו משהו עכשיו. כשהוא בשמירה של 4 שעות באיזה מקום מסריח, לבד, עם עצמו, ואני לא יודעת מה הוא יגרום לעצמו. למרות שאמרתי לו שאם הוא יעשה משהו לעצמו אני לא יודעת מה אני אעשה לעצמי. ואז גם דיברנו על כל מה שיש לנו עוד לעבור,
כמה זיונים,
וכמה סיגריות,
וכמה בופים,
וכמה פסטיבלים,
וכמה בחורות,
וכמה בחורים,
וכמה אהבות,
וכמה שהלב שלנו יישבר,
וכמה שנשבור את הלב,
וכמה שנצחק,
וכמה שנבכה יחד,
וכמה שנאהב, אחד את השני, את החברים, את ההרגשה שאתה חופשי ואת ההרגשה ש-וואלה, אנחנו בונים לנו אחלה של חיים, עם אחלה של חוויות,
ושוב- כמה זיונים.
וזה מה שנשאר, הפחד.
כי אני לא מכירה את הדבר הזה, מעולם לא הייתי קרובה כל כך למישהו ומישהו מת לו, שאני גם מכירה את המישהו הזה. ואף פעם לא הייתי בשבעה, ואף פעם לא הייתי בלוויה.
אבל תמיד יש פעם ראשונה אה? איזה באסה..

יהי זכרו ברוך. עוד אחד שנפל.

ותשמור טוב אתם על עצמכם, כי זה עולם מספיק מטורף עם כל החרא הזה שהולך שם בחוץ.[b]