גרמה לי להבין שמשהו במנגנון הפנימי עובד דווקא הפוך.אולי זה דפוק,אבל דווקא המלחמה,הרעש,הטילים עושים לי פחות חרדה.
למה? כי כשיש רעש אני יודע שאנחנו נלחמים.
שאנחנו מודעים,שאנחנו מוכנים.
דווקא השקט מפחיד יותר.
לאלה מכם שיש להם ילדים ואחד מהם פתאום יותר מידי שקט בחדר..ואתם תוהים למה,מה הוא עושה שם..חשוד מידי.
זה הפחד.דווקא השקט.
בשקט הזה התארגנו במשך שנים גם בדרום,וגם בצפון.
בשקט הזה מתארגנים לאט לאט אירן לגרעין.
עכשיו שיש מלחמה אז שתהיה מלחמה.
אסור לנו לוותר.נגמר.
שיהיה הרבה רעש.הרבה.
ושכשרעש ייגמר ויבוא שקט.
אני רוצה שזה יהיה שקט כזה שגורם לכל השכנים להביט למעלה,לראות את הכל הרוס,בלי המנהיגים,בלי התשתיות,בלי כלכלה ובלי תקווה.
שקט כזה שיגרום להם להבין שהם טעו.
אולי רק אז יהיה באמת שקט.
בנינו,תמיד התמכרנו לשקט ושילמנו עליו כל מחיר.
אז לפחות שזה יעלה להם במחיר של משכנתא.
שנה טובה מהקודמת.
