סוגדת לשקט שלו.

הלילה, שלא היית, לא זכרתי שהיית בי אי- פעם, לא יכולתי לדמיין, לא רציתי להיות סגורה בזיכרון היותך כל כך עמוק וקרוב על מי שדמיינתי את עצמי שאני יכולה להיות.

להיות כמו שהייתי כשהיית בכל המחילות הכי כמוסות, הכי חסויות, הכי חסומות, מחדיר את עצמך לאט לאט, ‏נעלם באחת ולא חוזר כמו בלילה הזה.

אתה נעול מחוץ למחילות הנעולות. לא יכולה עוד להיות בהן לבד, בלעדיך, לחצו ולפרוץ ולפתוח רק מן הזיכרון שאין בו רטט ורעד ועונג שמתפתל ומפתל אותי סביב מה שהייתי כשהייתי בי לפני לילה אחד בלבד.

הזמן קצר בשביל למחוק וארוך מכדי שאהיה מסוגלת לזכור ולהתנחם בזכרון הזה שאינך איתי כפי שאני רוצה שתהיה, שלא תצא עוד, שלא תאחר ותימחק ממי שהייתי כשהיית בי מוארת מלמטה למעלה, כולי, ולו להרף אחד בודד.

******

המשך יבוא