המשפט האהוב עליי ביותר של רבי נחמן.
״נכון אתם אנשים כשרים,אך לא לזאת הייתה כוונתי,רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים.״
המשפט הזה הולך איתי כבר שנים. לרוב הייתי אישה כשרה , מעטות הפעמים שהרגשתי כחיה הנוהמת ביער. אני מדמיינת את תחושת החיות הזאת ואני מתעוררת. מה זה אומר עבורי ? השם אומר לנו תפסיקו להיות ״דתיים״ תפסיקו לקיים מצוות כ״מצוות אנשים מלומדה״ אני רוצה שתדברו איתי , שהתורה תחיה אתכם ולא חלילה תכבה אתכם. תדברו איתי. תמיד. אני פה. בכל מקום שתתנו לי להיכנס. המשפט הזה הוא גם מתאר עבורי אהבה, תשוקה, געגועים, התעוררות.
אני יכולה לספר שבחיי הנישואים המשפט הזה הלך איתי הרבה. תמיד הרגשתי שאנחנו שותפים לדירה. אנחנו כמו קינוח פרווה-זה לא שווה את הקלוריות. היינו זוג ״על הנייר״. אף פעם לא נישקת אותי בתשוקה. לא אהבת אותי אהבה שאינה תלויה בדבר. בחיים האינטימיים שלנו היינו אנשים כשרים. לפי הספר. לפעמים יותר מידי לפי הספר. אז איך אפשר לא לשכב כגופה ? גם כשהגוף שלך רוצה להשתולל. את שוכבת ורק מחכה שהיו יגמור. אסור לעורר אותו יותר מידי. אסור להדליק את האור. אסור באור יום. אסור בלי השמיכה. יותר מידי אסור. אבל מה שאתה לא יודע שזאת רק רוח ההלכה. לעומת זאת כתוב בגמרא :
״…אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד… ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך. ההיא דאתאי לקמיה דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר: מאי שנא מן ביניתא".
אתה מבין כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה !!!
מלפנים, מאחור, באור, בפה, על הרצפה, במקלחת, במטבח, בטלפון. תעשה לי כל מה שאתה רוצה ! אני רוצה ! תורה התירתך ! למה אתה מונע מאיתנו לחיות כחיות הנוהמות ביער ? למה אנחנו חייבים להיות אנשים כשרים ?! אני לא רוצה לשכב שם. אני לא רוצה להיות בשקט. אני רוצה לנהום. אני רוצה להיות חיה משולחת רסן. אני רוצה שתהפוך אותי, תסובב אותי, תרים אותי, תוריד אותי, תתגרה בי. נמאס לי לאכול קינוח פרווה. אני רוצה שתשתוקק אליי. תמיד. כל הזמן. שתשלח לי הודעה באמצע העבודה. שכל היום תחשוב על מה שאתה רוצה לעשות לי בלילה. שלא תאפשר ללבוש שום דבר בבית.
אני רוצה שתפסיק לגזור עלינו חיים של אנשים כשרים.
