"הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִיםמְכַפֵּר".
שעת ערב מאוחרת.
עוד מעט המקווה נסגר.
אני עושה את הבדיקה האחרונה.
הגוף שלי מרגיש.
הבד הלבן נכנס בקלות אל דפנות נרתיקי.
אני מארגנת תיק ויוצאת.
מתלבטת אם להביא איתי את המטפחת.
אני משאירה אותה בבית.
נמאס לי להיות שקרנית.
נוסעת לקצה השני של העיר.
שם אף אחד לא מכיר אותי.
כמעט.
אני נוסעת לכתובת.
לא מוצאת את המקום.
אני רואה שני גברים שיושבים מול מחשב מחוץ למספרת גברים.
אני מתלבטת אם לשאול אותם.
אני יודעת שזה לא צנוע בעליל.
ובחיים לא עשיתי את זה.
אבל עוד חצי שעה המקווה נסגר ואין לי ברירה.
אני שואלת אותם איפה המקווה.
מזל שהם לא מבינים כמה זה חמור.
הם מסבירים לי איך להגיע.
אני צועדת לאט אבל בטוח.
אני נכנסת ורואה את הבלניות יושבות בכניסה.
בוחנות אותי.
שואלות אותי איך קוראים לי וכותבות את שמי.
המקווה הזה ישן. לא אשוב לטבול פה.
אני מתגעגעת למקווה ביישוב שלי.
הכל נקי וחדש,רצפה מחוממת, אמבטיה גדולה, ריח נעים, בחדר נמצאים כל התכשירים והאביזרים שאת צריכה כדילהיטהר.
אני מתקלחת. במים קפואים.
אני מבקשת מהשם שיסיר ממני את כל הקליפות, שיטהר אותי מכל מה שעברתי לאחרונה. שלא ארגיש חסרה עוד. שיאהבאותי בדיוק ככה, עירומה, חשופה, בעלת גוף גשמי שיש לו צרכים , יצרים, מחשבות לא נקיות, שגוברות על המחשבות הזכותוהטהורות.
אני מבקשת מהשם שיהיה אבא שלי. האבא שלו אני זקוקה. שלא יכעס עליי כשאני עושה טעויות. שיהיה גאה בי. שיקשיב ליבכל שיחה ושיחה. שיעטוף אותי ברכות והכלה.
עולה בי פתאום מחשבה לראש שאני אטמא את המקווה. יצטרכו להחליף את המים. אני מתחילה לבדוק האם זה אפשרי. אבל זה לא משנה. מבחינה רוחנית ככה אני מרגישה.
אני מעודדת את עצמי.
את לא אשמה.
את לא אשמה.
את לא אשמה.
את טובה בדיוק כמו שאת.
יש בתוכך כל כך הרבה טוב.
את נשמה טהורה.
אף אחד לא יכול לטמא את הנשמה שלך.
אין בך שום קלקול.
את חלק אלוקה ממעל ממש.
את לא לבד.
את לא לבד.
את חזקה.
אני מצליחה להעיף את המחשבה הזאת מהראש שלי. מתרכזת בפרטים הטכניים של ההתארגנות.
סירוק שיער, ניקוי אוזניים, שיניים, פטמות, טבור, ציפורניים. מסירה את התכשיטים שלי. אני מצלצלת בפעמון.
אני יוצאת אל המקווה.
הבלנית מחכה לי.
אני מסירת המגבת.
את כל החציצות החיצוניות הסרתי.
אני באה להסיר את החציצות הפנימיות.
שמרחיקות אותי ממי שאני.
שמרחיקות אותי ממך אבא.
אני נכנסת פנימה.
הבלנית מעליי.
אני מדמיינת שאני לבד.
שהיא סתם תירוץ.
טבילה ראשונה.
כשר.
טבילה שנייה.
כשר.
טבילה שלישית.
השיער לא נכנס כולו פנימה.
טבילה שלישית.
כשר.
טבילה רביעית.
כשר.
טבילה חמישית.
כשר.
טבילה שישית.
כשר
טבילה שביעית בזכות הבעל שם טוב הקדוש.
כשר.
אני מכסה את איבריי המוצנעים. הבלנית שולחת את המגבת מעל הראש שלי. אני מברכת את השם. בלחש. אומרת ברוךשם כבוד מלכותו בלי קול.
אני טובלת פעם אחרונה. טבילה ארוכה.
כשר.
טהורה ? אני לא בטוחה.
אבל אני לא יכולה להישאר פה לבד הלילה.
למרות שכל מה שאני רוצה זה כמה דקות התבודדות במים.
אני נכנסת פעם אחרונה.
הבלנית מחזיקה את המגבת שלי ומברכת.
אותי את בעלי את הילדים את המשפחה.
היא מברכת אותי כאילו שהיא קוראת רשימת מכולת.
אני מודה לה והיא עוטפת אותי במגבת.
אני חוזרת פנימה לחדר התארגנות.
אני לא מתנגבת. אני לא מתקלחת. אני רוצה להרגיש את הכלור עליי עד מחר.
אני מסתכלת על עצמי במראה. אני מרגישה שהסרתי מעליי שכבה אחת.
שכבה אחת של אשמה.
שכבה אחת של ייסורים.
שכבה אחת של הענשה עצמית.
שכבה אחת של צער.
אני לא ממהרת להתלבש.
אף אחד לא מחכה לי בבית.
אני שומעת את הבלנית ברקע מברכת אישה לפני לידה. אני מתפללת עליה שלא תעבור את מה שאני עברתי. שהלידה שלהתהיה קלה. שהתינוק/ת שלה יהיה בריא. שהבעל שלה תמיד יהיה לצידה. שיהיה להם שלום בית.
אני מתלבשת. אני משלמת מודה ומברכת את הבלניות.
אני יוצאת החוצה. הרוח קרה מנשבת על השיער הרטוב שלי.
אני מתפללת לא לראות חתול. זה סימן רע.
אני מתסכלת למעלה ונכנסת לרכב.
אני מעשנת סיגריה. אין לי לאן לחזור.
אני קוראת תיקון הכללי.
אני מזילה דמעה. על החיים שרציתי. על הבית שהחרבתי. על האיש שרציתי להיות שלו. על האישה שרציתי להיות. על מישכבר לא אהיה.
אני משלימה עם עצמי.
אני מקבלת אותי.
אני לא אומרת אחטא ואשוב.
אני יודעת שאחטא.
אני יודעת שאשוב.
אני יודעת שאתה מקבל את התשובה שלי.
התשובה שלי לעולם לא תעלם מן העולם.
אני לא עוזבת אותך אבא.
https://i.postimg.cc/fyc3JvxT/0-A2-ED191-63-AA-4-BE7-A44-D-6867-C7-B880-E1.jpg
https://i.postimg.cc/SszYp4R9/2-FCB843-E-8389-450-A-B735-B593-D71823-C9.jpg
