היה הייתה פעם ילדה.
הילדה הייתה משוטטת בעולם.
מחפשת כל הזמן משמעות.
אנשים לעולם לא הבינו אותה.
מה פתאום את מחפשת משמעות.
לכי תשחקי עם כל שאר הבנות.
אז הילדה התחילה לחפש ריגושים.
כדי להפסיק לחפש משמעות.
אבל הריגושים לא באמת מרגשים.
הילדה ידעה זאת.
אבל בכל זאת היא רצתה אותם.
כדי לשכוח את המשמעות.
כל אחד שהיה מציע לה סוכריה ברחוב היא הייתה לוקחת.
למרות שזה היה עושה לילדה כאב בטן שנמשך הרבה זמן.
למרות שאמרו לה שאסור לדבר עם זרים.
הילדה אוהבת לדבר.
בעיקר מי שפנוי להקשיב.
הילדה מאמינה להכל.
יש בה תמימות של ילדה.
למרות כל הסוכריות הרעילות שנתנו לה.
היא ממשיכה לחפש.
אחר הסוכרייה שתהיה טעימה ומשביעה ולעולם לא תעשה לה חורים בשיניים.
אחת כזאת שתמלא אותה מספיק שלא תצטרך עוד סוכריות כל החיים.
היא סופגת את כל הסוכריות הרעילות בשבילה.
לפעמים הילדה יודעת שהסוכריה הזו רעילה, היא ירוקה ויש לה ריח לא ברור.
אבל בכל זאת היא מכניסה אותה לפה.
כי הילדה נהנית לפעמים שיש לה כאב בטן.
הכאב בטן מזכיר לה את מה שהיא באמת מחפשת.
אנשים כל הזמן רוצים שהילדה תשתנה.
תהיה כמו כולם.
תפסיק לחפש סוכריות ותעבור לירקות.
אבל הילדה בסך הכל ילדה.
היא רוצה שיפסיקו לצפות ממנה.
שיתנו לה פשוט להיות ילדה.
הילדה לא אוהבת לדבר על מה שהיא באמת מחפשת.
היא מפחדת שלא יבינו אותה.
היא מפחדת שיצחקו עלייה וישפילו אותה.
יגידו לה ״איזה תמימה את ילדה , אין דבר כזה משמעות.״
אז הילדה נמצאת לבד בעולם.
משוטטת.
ממשיכה בחיפושים.
לפעמים היא עייפה.
ואין לה איפה להניח את הראש.
לפעמים היא רעבה.
אבל היא לא רוצה להכניס כלום לפה.
לפעמים היא צמאה אבל היא מבקשת רק מים חיים.
לפעמים היא כועסת, אבל רק על עצמה.
אם תהיו ילדים טובים אולי תזכו לראות את הילדה.
רק בבקשה אל תציעו לה סוכריות רעילות.
כאלה יש לה כבר בערימות.
אם יש לכם סבלנות.
תקשיבו לה.
אולי חייכו לה.
היא מאוד חברותית.
היא אוהבת אנשים.
לפעמים יותר מידי.
אם אין לכם זמן אל תטרחו.
אם אין לכם לב אל תזייפו.
רק בבקשה אל תשקרו לה.
היא מתקשה לזהות אותם.
היא תמיד נופלת בפח.
