אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון

כשהגעתי לדירה. הרגשתי לא בטוחה בעצמי. צמחו לי שלושה חברים חדשים על לחי אחת. לא חסכו מקום בפנים שלי. כאילו חזרתי לגיל 16. ככה זה לפני ווסת. כל הטוב מתרכז בבת אחת.

אני לובשת שמלה אדומה עם פרחים, טבע נאות, חולצת בסיס, חצאית בסיס, ומתחת חזייה שחורה מתחרה. תחתונים וורודים ללא תפר. זה נשמע יותר סקסי ממה שזה נראה. תאמינו לי. השיער אסוף בפקעת של אולפנת בהר״ן אולי מגדל העמק. עדיין לא החלטתי. משתנה מפעם לפעם. הכל תלוי בפאות שלי. מסולסלות או חלקות. זאת השאלה. אני הכי אוהבת אותן חלקות. אבל החום של אוגוסט עושה את שלו. אתה פותח לי את הדלת. גינס,חולצה שחורה,חיוך שובב. לא התראינו כמה שבועות. התגעגעתי לחיוך הזה. הריח שלך. ההומור שלך. הקול המרושע שלך. הרשע מסרט מצויר. אני אוהבת. אני לחוצה. ברור לי שאיני יכולה להסתיר זאת. לכן אני פשוט אומרת. אני מעשנת סיגריה. להוריד את הפאניקה. תוך כמה דקות אני הופכת מלבוש של ילדה טובה ירושלים לילדה שובבה תל אביב. טוב אולי ראשון לציון. איני מרגישה מושכת במיוחד. במיוחד מזיעה. אני לובשת שמלת כתפיות שיפון אדומה עם פרחים שחורים. עם מחשוף מכובד.

אני מבקשת ממך לעצום עיניים ומתיישבת על הספה. אתה ניגש אליי. נראה שאתה אוהב אותי נגלית אל מול עינייך. אתה מתקרב אליי. מלטף אותי. מנשק אותי. מחבק אותי. אני מזיעה. אני שונאת את עצמי באותם רגעים. למה אני לא יכולה להיות כמו הנשים האלה שתמיד נראות רעננות גם בחום של אוגוסט. אני נהנית מהמגע שלך  מתמסרת אלייך.

אתה מניח את הקולר על צווארי. מוריד אותי למטה. נעים לי על הרצפה. נוח לי להיות מתחתייך. אתה מתזז אותי מפה לשם. קד״רים שלא מביישים את הטירונות שלי. אני מלקקת לך את סוליית הנעליים. אני קטנה. אני אוהבת את זה. אני מרגישה מושפלת לכן איני מסתכלת עלייך. אתה מושך אותי קדימה ובתנועה אחת לא נכונה אני נופלת על הפנים. הלחי שלי מצלצלת. אתה מעביר אותי למיטה. אני מבקשת ממך קרח. אתה מצמיד אותו ללחי שלי. משם נוזל לי על הצוואר, מגיע לחזה, נוגע לא נוגע בפטמות. זה מחרפן אותי. אני מתפתלת מעונג. עד שהקרח נמס.  אתה קושר אותי למיטה. ידיים רגליים. אתה מסיר לי את החזייה. אני נשארת בתחתונים. ביום יום המלבושים שלי נותנים לי ביטחון. כך אני לא מרגישה חשופה. עכשיו אני מרגישה על שולחן ניתוחים. הרגליים שלי מפוסקות. מתאמצות מתוך אינסטינקט לסגור את עצמן פנימה. אני מודעת לסימני המתיחה שלי. לצלקת מהניתוח קיסרי. אתה מכסה לי את העיניים. אני בעולם אחר. פחות מודעת. פחות חושבת. אתה שורט אותי. מנשק אותי. מלקק אותי. אתה משמיע קולות של טורף. אני מתחרפנת מזה. כמה שזה מדליק אותי. חייתי. יצרי. משולח רסן. כמה שזה נעים. אתה מצליף בי. זה כואב. שורט. מענג. משחרר. אני נהנית מהכאב שלך. אתה מלטף אותי. פתאום אתה נצמד אליי. שוכב מעליי. חדירה לא תהיה פה. אבל זה מטריף אותי. כמה שאני רוצה את זה. אך עם זאת יודעת שזה לא יקרה. אני בתחתונים. אתה עדיין בג’ינס שלך. כמה שאני מרגישה את האיבר שלך רוצה לפרוץ מן הכלוב. להשתלח בי בלי רחמים. אני בוערת. מבית ומחוץ. אני מרגישה אותך. למרות שאנחנו לא מחוברים עד הסוף. אין יותר מחוברים מאיתנו ברגע הזה. אני לא רוצה שייגמר לעולם. אתה מפסיק מסיבות מובנות. מטפטף עליי שעווה מלמעלה. אתה כל כך חתיך. אתה לא נותן לי רגע לנשום. אתה חונק אותי. אני כבר לא יודעת מה היה לפני מה. יש מצב שאני מדומיינת ? במקרה הזה המציאות עולה על כל דימיון. אתה מצליף בי. זה כל כך טוב. אתה שורט אותי עם אצבע ממתכת. כותב עליי משהו. שותק פתאום. אתה משחרר לי את הרגליים. מוריד אותי אל הרצפה. על שתיים. עם ידיים מאחורי הגב. אני צוחקת מלא. לאורך כל הסשן. בעיקר ממבוכה. לפעמים מהדיבור המלוכלך שלך. לפעמים מהיציאות המצחיקות שלך. הפעם אני צוחקת גם וגם. אתה משחק איתי פרה עיוורת. תרתי משמע. איני רואה אותך. רק שומעת את קולך. אני לא מצליחה להגיע אלייך. אין לי קונטרה. הילדה לא בכושר. אני אומרת לך. צוחקת.  אני מוותרת. אתה מוותר לי על המרדף. לא לפני שאתה מצליף בי. 20 פעמים על הישבן. 10 פעמים על החזה. אני סופרת. אתה מתיישב על הספה. אני סוף סוף מצליחה להגיע אלייך. מתנשפת. אתה מסיר לי את כיסוי העיניים. אני מסתכלת עלייך מלמטה. מחייכת. אתה יושב בתחתונים על הספה. הכלובון שלך כבר הוסר. האיבר שלך נגלה אליי במלוא הדרו. האיבר שלך מתוח. אתה רוצה שאפשיט אותך עם הפה שלי. זה לא פשוט כמו שזה נראה. אני מנסה שוב ושוב ושוב לפחות עשרים פעמים. לא מצליחה. אני מתייאשת. מוותרת. אני מוותרת. אני מספרת לך שאני מוותרת מהר. זה מסתכל אותי. אתה עוזר לי קצת. אני סוף סוך מצליחה להפשיט אותך. בחיים לא רציתי את זה כמו הרגע הזה. אני מנשקת אותך בחזה. בבטן מגיעה עד המפשעה. מלקקת אותך בכל מקום. אתה נעים לי. אתה יותר שווה מללקק שוקולד. אני יורדת לכיוון הרגליים. ממשיכה לנשק וללקק אותך. מבלי לגעת באיבר שלך.אני אוספת את השיער לגולגול. אני מרגישה אותך. כמה שאתה רוצה. כמה שאתה מת לדחוף לי אותך לפה. אני מנשקת אותו. מתחילה ללקק בכל מקום. להסניף אותך. אני מכילה אותך בתוכי. בתוך הפה שלי.כמה שאני מסוגלת. אני יודעת שאני לא טובה בזה. אבל אני מנסה בכל זאת. ממשיכה לנשק. ללקק. אתה עוצר אותי ומנשק אותי בחושניות. אני אוהבת את השפתיים האלה. את הזקן הזה. הלשון שלך יותר טעימה מסוכרייה על מקל. אני מצמידה את החזה שלי אלייך. אוספת אותך אליי. אני ממשיכה עם הפה שלי. חזק יותר. מהר יותר. הלשון שלי עוטפת אותך מבפנים. בסיבובים.  אתה נאנח. אתה מתפרק לי על החזה. אנחנו מתנשפים. יחד. אתה מחבק אותי. נותן לי לשתות. אתה מנשק אותי. מלטף אותי. מחזיר אותי למציאות. זה נעים לי כל כך. המגע שלך עוטף,חם,מכיל,דואג. אני שואלת אותך מה כתבת עליי. אתה לוקח אותי אל המראה. אני מסתכלת. אני רואה את האש שלי. אני מופתעת. אני אומרת לך שזה נראה כמו האש שלי. אתה אומר לי שזה מה שניסית לצייר. אתה מתסבך אותי. אתה מרגש אותי. אני לא יודעת איך להגיב. אני אוהבת את זה כל כך. אנע לא מפסיקה להסתכל על עצמי. אני מתיישבת לעשן סיגריה מחוץ לחלון.

אני מסתכלת עלייך מהצד מלטף את האיבר שלך.

אני אומרת לך לשים את הכלובון בחזרה.

אנחנו מתחלפים.

~המשך יבוא~